גורה קלבאריה וחסידות גור
חסידות גור
חסידות גור היא החצר החסידית הגדולה בישראל. החסידות קרויה על שם העיירה גורה קלוואריה הסמוכה לוורשה שבפולין, שבה ישב בסוף ימיו מייסד השושלת, הרב יצחק מאיר אלטער. מרכז החסידות היה בפולין עד השואה והיא כלל כ־100,000 חסידים בגוונים שונים. חסידות גור נפגעה קשות בשואה ומרכזה עבר לישראל, בה הצליחה להשתקם.
חסידות גור מתאפיינת בהשפעה פוליטית, תקשורתית וחינוכית רבה, ובסדרת תקנות ונוהגים בנושאי אירועי שמחה, דיור, זוגיות, הפרדה מגדרית ומיניות. מאפיינים נוספים של החסידות הם נאמנות ומשמעת לציווי האדמו"ר, פעילות ציבורית רחבה, מוסדות קהילתיים רבים, רווחה כלכלית יחסית ובהמשך החסידות על ידי אדמו"ר אחד, ללא פיצולי משנה המאפיינים חסידויות אחרות.
יסודה של חסידות גור בחסידות פשיסחא שהקים רבי יעקב יצחק מפשיסחה ('היהודי הקדוש'), שהיה תלמידו של החוזה מלובלין, ועוד בחיי רבו החל להנהיג קבוצת חסידים שנחשבה אליטיסטית, בשונה מחסידויות אחרות מאותה תקופה שבהן לא הייתה הבחנה בין אנשים פשוטים לבין בעלי מעמד. לאחר פטירתו של רבי יעקב יצחק מונה תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחה למנהיג העדה. בתקופתו התגברה המחלוקת בין תלמידי החוזה מלובלין לחבורת פשיסחה. לאחר פטירת רבי שמחה בונים הכתירו רוב החסידים, בראשות רבי יצחק מאיר אלתר, את רבי מנחם מנדל מקוצק לרבם. הוא הקצין בדרך החסידות, ותבע מחסידיו התנתקות מוחלטת מה"עולם הזה", התרחקות מגינוני כבוד וסלידה משקר.
לאחר פטירתו של הרבי מקוצק בכ"ב בשבט תרי"ט (1859), הכתירו רוב החסידים את רבי יצחק מאיר אלתר לאדמו"רם. הוא הקים את חצרו לעיירה גורא-קלאווריה, הסמוכה למרכז היהודי הגדול באזור וורשה. עם היכנסו לתפקיד אמר: "רבי שמחה בונים הנהיג אתכם באהבה, רבי מנחם מנדל ביראה ואני אנהיג בתורה". לצד זאת חסידות גור המשיכה להיחשב כמי שמדגישה מחשבה עמקנית וניקיון הלב. תחילת כהונתו של רבי יצחק מאיר נחשבת לייסוד חסידות גור.
במהלך שואת יהודי פולין הוכתה החסידות מכה אנושה, ומרבית החסידים שחיו בפולין נספו בה.
נלקח מתוך ויקיפדיה.
בית הצדיק גור
בניין חצרו של יצחק מאיר רוטנברג אלטער (1789-1866), שהתיישב כאן בשנת 1859. בית האחוזה שימש גם כמקום מגוריהם של חסידי הצדיק המפורסם. נכון לעכשיו, הבניין משמש את הקואופרטיב "SCH", כמו גם חנות צבעים, מרפאה וטרינרית ודירת מגורים.
בית המדרש של חסידות גור
בית התפילה בגורה קלבאריה (ברחוב Pijarska 10/12) נבנה בשנת 1905 במקום בניין עץ שעמד במקום ונשרף. היה זה בית התפילה של הצדיקים משושלת אלטער. במהלך מלחמת העולם השנייה בית התפילה נהרס על ידי הגרמנים. לאחר המלחמה הפך הבניין לחנות ולמפעל לייצור מי סודה. בשנת 2000 הוחזר הבניין לקהילה היהודית בוורשה. האלמנטים היחידים ששרדו בפנים הבניין הם עמודי ברזל יצוק מהגלריה.
בית הקברות בגורה קלבריה
בית העלמין היהודי בגורה קלוואריה הוקם בראשית המאה ה-19 על אזור שכונה "שטח מרעה, המיועד לבית העלמין היהודי", בסוף רחוב Kalwarijska, בסמוך לבית הקברות הקתולי. לא ידוע תאריך הקמתו המדויק. התיעודים הראשונים של הנקרופוליס מתוארכים על פי מסמכי ארכיון העיר מתקופת 1827-1832, בהם צויין שיעור הכנסות של הקהילה היהודית מהשכרת שטחי קבורה. כבר בשנת 1864 הפך המפקח על בית הכנסת בגורה קלוואריה לבעלים הרשמי של בית העלמין. מרגע שהוקם, הורחב שטחו של בית הקברות באופן שיטתי.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הרסו הגרמנים וחיללו את בית העלמין. המצבות הוסרו ושימשו בלעבודות בנייה. גם האוהל, הגדר של בית הקברות ובית הטהרה נהרסו. ישנו בנמצא תיעוד כי גם פולנים לקחו חלק בהריסת המתחם. בתוך בית העלמין הוציאו הגרמנים להורג יהודים. רוב הקברים לא סומנו עד היום. בימי פולין הקומוניסטית, היתה כוונה להסב את האזור לקרקע לצרכים תעשייתיים. למרבה המזל תוכניות אלו מעולם לא מומשו.
את מצבו הנוכחי, השמור יחסית, של בית הקברות יש לזקוף בעיקר לטובת מר פליקס (וולף) קרפמן - יליד ותושב גורה קלוואריה, שלחם במרד בגטו ורשה והיה אסיר בטרבלינקה. במשך שנים ארוכות העביר שברי מצבות ומצבות שלמות לבית העלמין ואף שחזר את אוהל הצדיקים.
בכניסה לבית הקברות הוצב שער שיוצר בשנת 1984. המספרים "1802" הוצמדו לחלקו התחתון. זוהי למעשה שנת ראשית ההתיישבות היהודית בגורה קלוואריה. באר שנחפרה במקום משמשת את המבקרים במקום בימינו, שכן על פי עקרונות היהדות, בית הקברות הוא אתר טמא, ולאחר ביקור במקום יש ליטול ידיים.