top of page

טירת חניצ'יני

טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
טירת חנצ'יני
הטירה כפי שנשקפת מכיכר השוק של העיירה חנצ'יני

במרכז פולין, בין נופיו הקסומים של מחוז שביינטוקשיסקי, שוכנת אחת טירה מסתורית ומרשימה – טירת חנצ'יני (Zamek Chęciny). בניית הטירה החלה ככל הנראה בסוף המאה ה-13, וישנן עדויות מוצקות לקיומה כבר בשנת 1306, אז הוענקה על ידי המלך ולדיסלאב הראשון הגבוה לארכיבישוף של קרקוב, יאן מוסקטה. שנה לאחר מכן, בעקבות גילוי קשירת קשר נגד השלטון המלכותי, חזרה הטירה לבעלות המלך.

הטירה שיחקה תפקיד מרכזי כנקודת ריכוז של כוחות שנשלחו למלחמה נגד האבירים הטבטוניים. לאחר מותו של ולדיסלאב הראשון הגבוה, הטירה הורחבה על ידי המלך קז'ימייז' השלישי הגדול, והפכה למעונו של אשתו השנייה, אדלהייד מהסה. במהלך השנים, הטירה שימשה גם כמשכנן של מספר דמויות חשובות, כולל אליזבת מלכת הונגריה, סופיה מהלשאני ובנה ולדיסלאב השלישי מוורנה, ובונה ספורצה.

במהלך השנים, הטירה שינתה את ייעודה ושימשה במשך שנים רבות ככלא מדינתי. בין האישים שנכלאו בה היו מיכאל קיכמייסטר פון שטירנברג, ראש מסדר האבירים הטבטוניים; אנדז'יי וינגולד, אחיו למחצה של המלך הפולני ולאדיסלב יאגלו; וורצ'יסלב מגוטרטוביץ' ועוד.

במחצית השנייה של המאה ה-16, החלה גורלה של הטירה להידרדר. בשנת 1588, הפרלמנט פסק להעביר את אוצרות הטירה לכנסייה שבעיירה הסמוכה, ובשנת 1607, במהלך מרד זברז'ידובסקי, הגנות הטירה כמו גם חלק ממבנייה, נהרסו חלקית ונשרפו. הטירה חזרה לזמן קצר לגדולתה בזכות שיפוצים שהוזמנו על ידי סטניסלב בראניצקי, שליטה של נפת חנצ'יני, אך בין השנים 1655 ל-1657, היא נהרסה כמעט לחלוטין על ידי כוחות שוודיים-ברנדנבורגיים וטרנסילבניים. חורבנה הושלם בשנת 1707 במהלך כיבוש שוודי נוסף, ולאחר מכן עזבו התושבים האחרונים את הטירה.

במהלך המאה הבאה, הביצורים הימי-ביניימיים של הטירה הפכו למקור חומרי בניין עבור התושבים המקומיים, מה שהוביל לשקיעה מוחלטת של המקום. כיום, טירת חנצ'יני משמשת לא רק כאתר היסטורי אלא גם כמוקד לתיירות, שמושך מבקרים המעוניינים ללמוד על ההיסטוריה המרתקת שלה. הנוף רחב הידיים הנשקף ממנה עוצר נשימה. 

ניתן לשלב ביקור בטירה, כמו גם בעיירה למרגלותיה, בנסיעה בין ורשה לקרקוב.

bottom of page