טירת צ'וחה

טירת צ'וחה נבנתה במאה ה -13 על ידי המלך הצ'כי ואצלב השני. האזכור המוקדם ביותר של הטירה במסמכים הוא משנת 1241, שם מצויין כי הטירה נבנתה על מנת להגן על גבול צ'כיה. בתקופה זו נהר הקוויסה, הזורם דרך מאגר המים למרגלות הטירה, היווה את קו הגבול בין הממלכות. הצד הצפוני של הנהר היה חלק מדוכסות פיאסט, והאדמות הוחזקו על ידי השושלת הפולנית. טירת צ'וחה הייתה חלק מאזור גבול מבוצר גדול יותר. היו עוד כמה טירות בגדה השמאלית והימנית של נהר הקוויסה, ובהן - טירת גריף בגריפוב שלונסקי, הטירה בשבייצ'ה וטירת ראייסקו ליד בויקוביצה.

בראשית המאה ה-14 הנריק הראשון יבורסקי (כלומר - מיאבור), נסיך משושלת פיאסט, התחתן עם אגנישקה, ביתו של המלך הצ'כי ואצלב השני. הנריק קיבל את טירת צ'וחה עם השטח הפיאודלי שסביבה כנדוניה. עם הזמן, איבדה הטירה בהדרגה את תפקודה ההגנתי כמבצר, והפכה לארמון מפואר של משפחת אצולה. לרוב, האצילים שרכשו את הטירה קיבלו דרגה פיאודלית של אבירים. רבים מהבעלים מאמצע ימי הביניים ואילך היו גרמנים.

לטירת צ'וחה היו כמה בעלים משמעותיים. בין היתר, ניתן למנות את  משפחת פון קלוקס, משפחת פון נוסטיץ, משפחת פון ליכטריץ ומשפחת גוטשוב. משפחת פון נוסטיץ התגוררה בטירת צ'וחה לאורך תקופה ארוכה במיוחד - משנת 1453 ועד 1700. באותן תקופות שינתה הטירה פניה בדרכים שונות. משפחת פון נוסטיץ בנתה ספרייה, ארכיונים וסדנה לייצור שריון, בה יוצרו ותוקנו כלי נשק ושריון. כריסטופר פון נוסטיץ חיפש מרבצי זהב באיזור הטירה, ולכן בנה יישובי כורים בקרבת מקום. זלוטי פוטוק למשל, הוא כפר שנבנה בסמוך למכרה זהב; משמעות שמו  של הכפר - "זרם זהב".

 

גם משפחת פון אוכטריץ התגוררה בצ'וחה למעלה משתי מאות. פון אוכטריץ הראשון, שהיה יועצו של המלך הפולני אוגוסטוס "החזק", קנה את אחוזת הטירה תמורת 152,000 קורונות בשנת 1700. באותם זמנים רק בן יכול היה לרשת אחוזה מאביו. באם לא היה כזה, הוחזרו האדמות לבעלות המלך. ליוהאן הרטוויג פון אוכטריץ נולדו רק שתי בנות. על מנת למנוע את אובדן הנכסים הללו ממשפחתו הוא תכנן  הסדר שימנע את אובדן הנכסים. משמעות הדבר הייתה שבנותיו נאלצו להתחתן עם גברים מענף אחר ממשפחת פון אוכטריץ. הבת הצעירה התחתנה עם דוד רחוק - הנריק פון אוכטריץ. הלווייתו של הנריק בשנת 1719 הייתה אירוע טראגי יותר מהרגיל. כשארונו בליווי משפחתו חצו את מה שהיה אז גשר העץ שיצא מהטירה, התמוטט הגשר ומשתתפי הלוויה נפלו אל תוך החפיר היבש. באופן בלתי נמנע חלק מהאבלים מתו כתוצאה מכך. מניחים כי אירוע זה הוא הסיבה להקמת גשר הלבנים והאבן על חפיר הטירה הקיים עד היום.

 

בשנות ה-50 של המאה ה-18 כבש פרדריק הגדול, מלך פרוסיה, את אזור שלזיה תחתית. כפועל יוצא, הטירה והאזור הפכו לחלק מפרוסיה. לאחר איחוד גרמניה באמצע המאה ה-19, היא הפכה לחלק ממדינת גרמניה. אסון, אשר הביא לסופו של תור הזהב של הטירה, התרחש בשנת 1793. בליל ה-17 באוגוסט, פרצה שריפת ענק בטירה. גגותיה וכמה קירותיה קרסו. גשר אחד נותר לא שמיש, והשני גם הוא נפגע קשות. כל ניסיון להצלת חומרים, תכולה או אוצרות הטירה מפני הלהבות עלו בתהו. הגגות המעוטרים, החדרים, מגדל הטירה עם שלושה פעמונים, כמה אוספים גדולים של חפצי אמנות וארכיונים נהרסו כליל בשריפה של אותו לילה.


מאותה עת נותרה הטירה כמעט נטושה במשך למעלה מ-100 שנה. היא נבנתה מחדש לאחר השריפה, אך מעולם לא הושבה לגדולתה מימי הביניים. ארנסט גוטשוב אשר רכש את טירת צ'וחה בשנת 1909, היה יצרן טבק עשיר מדרזדן. בזכות הונו הרב, שיפוץ נרחב של הטירה יצא לדרכו. רוב גגות העץ, התקרות, הפנלים והאבזור הפנימי שאפשר לראות כיום הם מהשחזור שלו. הוא חי בטירה עד פברואר 1945, עת נמלט חזרה לדרזדן מאימת הצבא האדום המתקרב. שם הוא גם נפטר, במרץ 1946.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה הטירה לצרכים שונים של גרמניה הנאצית. הייתה הגנה כבדה נגד מטוסים באזור, סימן מובהק לכך שמוסתר באיזור דבר מה חשוב. בטירה הותקן גם מכשיר הצפנה ענק. השדה האלקטרומגנטי שבקע מהציוד המותקן היה ככל הנראה חזק עד כדי כך שהשפיע על עבודת מכונות בסביבה. בתום המלחמה נשדדה הטירה על ידי הכוחות הסובייטים הפולשים, וזמן קצר לאחר מכן הואשמו ראש העיר הפולני החדש  ומפקד המשטרה דאז כי קשרו לגנוב חלקים מהתכולה שהותירו בעלים אחרונים. גם ראש עיריית לובאן ניסה זאת; הוא נעצר ונכלא. לצערנו, מעולם לא נמצאו החפצים שנגזלו.

 

לאחר המלחמה הטירה שימשה מקלט לקומוניסטים יוונים, שהורידו ושרפו חלק מחיפויי העץ כדי להתחמם. ספריית הספרים הנרחבת שימשה גם היא כחומר בעירה עבור תושבים מקומיים. העוגב שהיה בעבר בגלריה למוזיקה של אולם האבירים הועבר לכנסיה בוורשה שנבנתה מחדש. בתקופה זו הוסר גם הרבה מאוד שיש. בסופו של דבר השתלט הצבא הפולני על הטירה והשתמש בה כמלון לחיילים ולבני משפחותיהם. בשלב מסויים הולאמה הטירה ושיפוץ נרחב יצא לדרכו, במטרה להשיב לטירה, ככל שניתן, את הפאר של ימי הביניים. כ-70 אחוזים מחללי הטירה הוסבו לחדרי מלון, ומסעדה נפתחה במתחם. מאז 1989 ניתן לבקר בחלקים מהטירה ולהתרשם מריהוט וחפצים אוטנטים.

איש אינו יודע בוודאות מה מקור שמה של הטירה, אך קיימות שתי תיאוריות: יתכן שהשם צ'וחה הגיע עם הבעלים הראשונים, שהיו צ'כים במוצאם, הסברה השנייה קושרת את השם לתעשיית סיבי הפשתן הנפוצה באיזור, ובה אחד התהליכים נקרא "צ'וחרה" - Czochrae

אולם האבירים

זהו החדר הגדול ביותר בטירה. התקרה מכוסה בעץ שעוצב בעבודת יד מרהיבה. ניתן להבחין כי קורה ארוכה אחת עוברת לאורך כל התקרה. קורה זו יוצרה מגזע עץ אורן ענק אחד. הגלריה הגדולה הממוקמת מעל דלת הכניסה היא המקום בו יושבים מוסיקאים המופיעים כדי לבדר את האורחים. הנברשות בחדר זה מתעתעות - הן, ואפילו השרשראות התומכות בהן, עשויות מעץ ולא ממתכת. האח עשוי בסגנון ניאו-גותי. סמלי האצולה של בעלי הטירה מוצגים באולם זה. סמל האצולה של הבעלים האחרון ארנסט גוטשוב נמצא במרכז. הוא רכש את סמל האצולה, אך לא באמת היה זכאי לקבלו, היות ולא היה אציל מכל סוג שהוא.


אולם השיש

אולם השיש הוא אחד החלקים העתיקים ביותר בטירה. הרצפה עשויה שיש איטלקי, ומכאן שמו של האולם. התקרה המקומרת, התומכת בקומות העליונות עם קשתות שלובות, נבנתה מתקופת הרנסנס. יש כמה ציורים מתחת לכיפה, אם כי אלה נעשו בתחילת המאה ה-20. אחד מהם מציג את הבעלים האחרון של הטירה - ארנסט גוטשוב ואשתו. ניתן להבחין גם באח, שהיא גם מתקופת הרנסנס. תאריך בנייתה - 1550 - מוטבע על גבי לוח מתכת.

מספרים כי אגדה אודות ילד בוכה קשורה לאח שבחדר. לפני זמן רב, לפני השריפה הגדולה, כשהבעלים היו יוהאן ואשתו היפה אולריקה, ויוהאן היה חבר פרלמנט, הוא נאלץ לעזוב ולשרת את ארצו. הוא חזר אחרי שנתיים של היעדרות ואחד ממשרתי הטירה קיבל את פניו בהודעה כי אולריקה לא היתה נאמנה לו. כועס מאוד הוא הלך לחדר השינה של אשתו, שם הוא ראה ילד קטן (שהיה ההוכחה לבגידה). באותם זמנים ניתן עונש מוות העוון בגידה. יוהאן הורה להטביע את אולריקה בבאר, בעוד שאת בנה הורה לשרוף בעודו בחיים באח של אולם השיש. אומרים שלעתים קרובות אפשר לשמוע ילד בוכה מאחורי האח. או אז, רוח הרפאים של אולריקה קמה מהבאר ונכנסת לאולם השיש כדי לעודד את בנה.

חדר השינה של הנסיך

"הנסיך" היה למעשה הבעלים האחרון. קשה שלא להבחין במיטת האפיריון המעוטרת שבמרכז החדר. פעם היו תלויים וילונות גדולים משני צידיה. למרגלות המיטה יש שער מיוחד שעם פתיחתו, נוצרת גישה נוחה למיטה. מעל המיטה ניתן לראות שוב את סמל האצולה של ארנסט. לצידו מופיע כיתוב של המוטו שלו, שאומר: "Frangens non flectes", ובתרגום חופשי מלטינית: "אולי תוכל לשבור אותי, אך לא תכופף אותי".
מיטה זו מסתירה מעבר סודי. בבסיסה ישנה דלת המחברת בין מחצית המיטה למרתף. ארנסט השתמש בה בכדי לסלק אורחים לא רצויים מהמיטה. בשל גובה הנפילה, המוות היה בטוח. יש גם מקום מסתור שנבנה בקירות חדר השינה. יתכן מאהבים השתמשו בחלל זה כדי להסתיר את סודם?

האורחים המלון יכולים לבחור לשהות בחדר זה. ליד חדר השינה נמצאים חדר ההלבשה וחדר אמבטיה. הציוד, אשר יוצר באנגליה עבור הבעלים האחרון, מתוארך לתחילת המאה ה-20. הציוד היה מודרני מאוד באותם ימים, ועדיין עובד.


חצר הטירה

בחצר ניתן להבחין בדוגמאות של סגראפיטו שחור-לבן. זה היה סוג פופולרי של קישוט קיר ברנסנס. דוגמה זו מתוארכת למאה ה-17. היא מיוצרת על ידי הנחת שכבות גבס צבעוניים מנוגדים על פני השטח, ואז גירוד חלקים מהשכבה העליונה כדי להחזיר את הצבע שמתחת. שימו לב לבאר בחצר, בה לפחות שתי נשים בוגדות מצאו את מותן בטביעה. למרבה המזל, הזמנים השתנו, והיום הבאר מגודרת היטב, ובכך מגנה על נשים בוגדות (ועבריינים אחרים), מפני נפילה אל מותם.

מגדל הטירה

למעלה מ-100 מדרגות בגרם תלול ולא סדיר מובילות עד לנקודת התצפית הגבוהה ביותר של הטירה. שימו לב בזמן העלייה והירידה. הנוף מקצה המגדל מרשים ומצדיק את הטיפוס. עם תחילת העלייה ניתן לראות משמאל חדר עם תא הרעבה וצינוק מתחתיו. פושעים גברים הוכנסו אליו והושארו למות. אל הצינוק הם הורדו על ידי חבלים. עצמות הפושעים הקודמים מעולם לא הוצאו.


המעברים הסודיים של צ'וחה

בכתבים ששרדו לימינו, מצויין כי בטירה ישנם כ-40 דרכי מעבר נסתרות, מתוכן רק 14 התגלו עד כה. לפחות מעבר אחד מוביל לבאר. במהלך הביקור בטירה זוכים המבקרים להשתמש לפחות במעבר אחד כזה. ידוע גם כי ישנם כמה חללים או חדרים שטרם נתגלו במתחם הטירה.

כל הזכויות שמורות

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.
כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מבעל העמוד אסור בהחלט.

כל הזכויות על המאמרים המקצועיים המתפרסמים באתר זה שמורות לבעל העמוד, למעט במקומות בהם צויין אחרת במפורש. חל איסור מוחלט לפרסם את המאמרים, חלקם או בשלמותם, באף פורום אינטרנטי, בלוג, אתר אישי, אתר מקצועי, אתר מסחרי או אתר-ללא-כוונות-רווח, ללא אישור מפורש בכתב מבעל העמוד. כמו כן אין לקשר, לערוך, לעבד או לשנות את התמונות והחומריים הגרפיים שמלווים אותם.

 

השימוש במידע שבאתר היא באחריות המשתמש בלבד. באחריות המשתמש לוודא את תקינות המידע ונכונותו לפני השימוש בו.

יש לכם שאלה? כתבו לנו!
  • Instagram
  • Google+ Clean
  • facebook