טירות קיני העיטים

טירת בובוליצה
טירת בובוליצה
טירת בובוליצה
טירת מירוב
טירת מירוב
טירת מירוב
טירת מירוב
טירת אוגרודזנייץ
טירת אולשטין
טירת טנצ'ין
טירת פייסקובה סקאלה
טירת ואבל בקרקוב

מסלול טירות קיני העיטים, הממוקם בדרום פולין, בין קרקוב לצ'נסטוחובה, הוא למעשה מסלול תיירותי מסומן היטב העובר דרך שרשרת של 25 טירות ימי-ביניימיות. כבר במאה ה-19 הוגדר המסלול על ידי קרטוגרף פולני, וכיום מרבית המסלול וסביבתו הקרובה מוגדרים כאיזור מוגן, כחלק מ"פארק קיני העיטים".

מרבית הטירות לאורכו של המסלול מתוארכות למאה ה-14, וברובן נבנו לאור אישור, בקשה או דרישה של המלך הפולני קז'ימייז' השלישי הגדול. הכינוי לו זכה המסלול, "קיני העיטים", נובע מהעובדה שרובן המוחץ של הטירות הללו ממוקמות על קצהו של סלע גירני המתנשא מעל סביבתו, רובם לגובה של כ-30 מטרים לפחות. תצורת הסלע הזו אופיינית מאוד לאיזור בו נמצא המסלול - רמת היורה בין קרקוב לצ'נסטוחובה. בתקופה בה נבנו הטירות, הן למעשה הגנו על גבולה של הממלכה הפולנית, מול פרובינציית שלזיה, שהיתה אז תחת חסות ממלכת בוהמיה.

ממרבית הטירות נותרו רק עיי חורבות, אך בשנים האחרונות החלו לשחזר טירות אחדות, כדוגמת טירת בובוליצה, או טירת פייסקובה סקאלה אשר נשתמרה לאורך ההיסטוריה. הטירות בהמשך דרכן, כשהגבול כבר לא עבר באיזור בו נבנו, שימשו לצרכים אחרים, חלקם ביטחוניים (אבטחת דרכי מסחר, למשל), בעוד שחלק מהטירות עברו לבעלותן של משפחות עשירות שרכשו אותן מן הממלכה. ככלל, ניתן לקתלג את המבנים השונים לאורכו של המסלול לחמישה סוגים - טירות מלכותיות (ששימשו לאירוח של מלכי פולין), טירות בבעלות כנסייתית, טירות שהיו שייכות לאבירים או משפחות אצולה עשירות, טירות ששימשו כמוצבי הגנה וטירות ששילבו הגנה עם מגורים.

מסלול קיני העיטים נחשב לאחד המסלולים הפופולאריים ביותר במדינה, והוא זוכה למבקרים רבים בכל שנה. מלבד מסלול הליכה רגלי (הנמתח על פני למעלה מ-160 קילומטרים), או מעבר בין הטירות באמצעות כלי רכב, יכולים המעוניינים בכך לבצע את המסלול כולו באמצעות אופניים (אורך המסלול לרכיבה - 188 ק"מ).

טירת בובוליצה

הטירה בבובוליצה נבנתה במאה ה-14 להזמנתו של המלך קז'ימייז' השלישי הגדול, ככל הנראה במקום בו ניצב בעבר מבנה עץ הגנתי. הטירה היתה חלק משרשרת ההגנה על הגבול של ממלכת פולין מול נפת שלזיה הסמוכה. הטירה ניתנה כמנחה מטעם המלך לשליט האיזור, שבתורו הפקיד אותה בידיו של אנדז'יי שוהן, הונגרי מברבאלאס. אנדז'יי הציב בטירה גרמנים וצ'כים, ששדדו אותה מתכולתה וקשרו קשר עם האבירים הטבטוניים. בשל חוסר הנאמנות למלוכה הפולנית, החליט ולאדיסלב יאגלו לכבוש מחדש את הטירה וסביבותיה ולהשיבם לשליטת הכתר הפולני. מאותה עת, הנכס עבר בין ידיהם של אצילים פולנים שונים מהסביבה.

אגדות מספרות כי אחד מבעלי הטירה כלא את אחייניתו באחד ממגדלי הטירה, ורוחה, שזכתה לכינוי "העלמה בלבן", עדיין מתגוררת בין כתלי הטירה עד עצם היום הזה. אגדה אחרת מספרת אודות רוחות אחרות הנעולות במרתפי הטירה. בעת ביקור במקום, לא קשה להבין מדוע מקום כה מסתורי אפוף סיפורי אימה שכאלו.

הטירה חוותה את דעיכתה בשלהי המאה ה-16, כאשר התיישב בה יריבו של המלך הפולני הנבחר זיגמונט השלישי ואזה. כמה עשורים לאחר מכן, במהלך המבול השבדי, נבזזה הטירה והוחרבה לחלוטין על ידי הכוחות השבדים. בעליה הנוכחיים של הטירה, משפחת לסצקי, החליטה לבנותה מחדש בשנת 1999. עבודות השחזור הסתיימו כ-15 שנים מאוחר יותר, ב-2014, וכיום ניתן לבקר בשחזור נאמן למקור.


טירת מירוב

בקרוב!

טירת אוגרודזנייץ

בקרוב!

טירת אולשטין

בקרוב!


טירת טנצ'ין

טירת טנצ'ין נבנתה כמקום מושבה של משפחת אצולה פולנית איתנה - משפחת טנצ'ינסקי. האגדה מספרת, כי כבר במאה ה-9, מראשוני הגברים למשפחת טנצ'ינסקי הגיע לאיזור והקים התיישבות קטנה בשם טינייץ. לאחר הקמת היישוב התפנה הברנש להקמת הטירה אותה כינה על שם ביתו - טנצ'ה (שפירושו בפולנית - קשת בענן). עם כל הכבוד לאגדות, התיעוד הרשום הראשון לקיומה של הטירה מגיע מהמאה ה-14, אז התיר ולאדיסלב לוקייטק, מלך פולין, להקים מבנה הגנתי באיזור בו נמצאת הטירה כרגע. באותו מבנה כלא שנים ספורות מאוחר יותר המלך ולאדיסלב יאגלו אבירים טבטונים שנתפסו בזמן המלחמה בין פולין למדינה הטבטונית (ומשום שכך מכונה עד היום אחד מצריחי הטירה כצריח גרונבאלד, על שם המקום בו נערך הקרב המכריע מול המדינה הטבטונית).

 

היתה זו משפחת טנצ'ינסקי, שרכשה אותה (בשנית) והרחיבה אותה לכדי מבנה מגורים מבוצר מרשים, שכיום ניתן להתרשם בעיקר מהריסותיו, בשנת 1570. בדומה לטירות אחרות ברצועת טירות קיני העיטים, גם טירה זו חוותה נזק עצום מנחת זרועם של השבדים במהלך המבול המפורסם. הריסות הטירה עברו מבעלות של משפחה אחת לאחרת, עד שהאחרונה - משפחת פוטוצקי, החזיקה בנכס עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

כיום מתבצעות עבודות שיפוץ ושחזור במקום, מתוך תקווה להשיב את הטירה לעטרתה מימים עברו. ניתן להתרשם ממנה חיצונית בכל רגע נתון, וכמה פעמים בחודש ניתן גם לבקר בתוכה.

טירת פייסקובה סקאלה

האזכור המוקדם ביותר לקיומה של טירה במקום, הינו בשנת 1315. ההיסטוריון הכנסייתי יאן דלוגוש מזכיר בכתביו מבנה מבוצר שקיומו מיוחס למלך קז'ימייז' השלישי הגדול, במסגרת פרוייקטי הבניה הגרנדיוזים ברחבי הממלכה. ייתכן מאוד כי התייחסות זו נכתבה באשר למצודה מאוחרת יותר שכבר היתה קיימת במקום. היה זה המלך לודביג הראשון, מלך הונגריה ופולין, שהעניק את הטירה בפייסקובה סקלה למשפחת שפראנייץ, שהחזיקה בה עד תחילת המאה ה-17. באמצע המאה ה-16 עברה הטירה הגותית שיפוץ נרחב וקיבלה את המראה הרנסנסי המאפיין אותה בימינו. מטרת השיפוץ היתה לדמות את מראה הטירה לזה של הטירה המלכותית על גבעת ואבל בקרקוב. התאריך המופיע במבואה הראשית לחצר הטירה - 1578, הוא ככל הנראה המועד בו נסתיימה מלאכת השיפוץ המדוברת.

בעליה החדשים של הטירה, משפחת ז'בז'ידובסקי, שיפצה וחיזקה גם היא את הטירה, והוסיפה לה רבים מהאלמנטים ההגנתיים הקיימים עד היום - הבסטיונים והחצר הפנימית החדשה. יורשיה הבאים של הטירה הוסיפו גם הם חלקים וקישוטים שהעמיסו על מראה הטירה ולמעשה הפכו אותה לערב רב של סגנונות בנייה.

במרוצת המאה ה-19 חוותה הטירה אסונות ספורים, ברובם - שריפות, שפגעו במראה המוגזם שאיפיין אותה מאז השיפוצים הנרחבים במאה ה-17, עד אשר נרכשה הטירה על ידי חברה שהחליטה לשפצה למטרות לינה ותיירות, מצב בו היתה נתונה הטירה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

לאחר המלחמה הולאמה הטירה ועבודות שחזור, להשבתה למראה הרנסנסי המפואר מימי הביניים יצאו לדרכם. בשנת 1970 נחנך במקום מוזיאון, שלוחה של המוזיאון הלאומי של קרקוב. תוכן התצוגה אינו קשור לעברו של המקום, מאחר ולא נותר דבר, במרוצת הזמן, מתכולתה המקורית של הטירה. המוזיאון מציע תצוגה המדגימה את השינוי שחל בסגנונות האומנות באירופה החל מהמאה ה-14 ועד המאה ה-19.

מקור השם של הטירה הוא - "סלע הכלבים". השם נובע מהעובדה שבעלי הטירה, שברשותם היו כלבים רבים, שיחררו אותם בגינות הטירה, וכך נתקבע השם שקושר את המקום למשתמשים בו.


טירת אויצוב

בדומה למרבית הטירות האחרות, גם זו באויצוב מיוחסת למערכת הביצורים שבנה המלך קז'ימייז' השלישי הגדול במאה ה-14. יחד עם זאת, לטירה הזו ישנם אזכורים מוקדמים יותר, ולא מן הנמנע שהטירה מתקופת המלך קז'ימייז' היתה רק חיזוק או שיפוץ של טירה מוקדמת יותר. האיזכור הראשון לביצורים באויצוב מיוחסת לשליט נפת סנדומייז' - אוטטו. בשנת 1285 הוא בנה את המבנה המבוצר, ונתן לו את שמו - אוטצ'יץ או אוצ'יץ (Otcic או Ocic). לפי האגדה, המלך ולאדיסלב לוקייטק מצא מיסתור באחד ממרתפי הטירה, ולחילופין באחת ממערות הגיר הנמצאות בתחומי הפארק (זו הנקראת על שמו - מערת לוקייטק).

כאמור, המלך קז'ימייז' הגדול למעשה הרחיב את הטירה הקיימת, והוא זה שנתן לה את השם המתקשר לימינו אלה - "האב לייד הסלע" (ובפולנית - "Ojciec u skały"), במטרה להנציח את קורות אביו - ולאדיסלאב לוקייטק. השם עוות במרוצת הדורות, עד אשר התקבע על הגירסה הנהוגה עד היום - "אויצוב".

השבדים השתלטו על הטירה והרסו חלקים ממנה במסגרת "המבול השבדי", אך רובה שרדה את המתקפה האלימה. בעליה של הטירה שיפץ חלקים ממנה מאוחר יותר, ואף הרחיב אותה והוסיף אגף מגורים נוסף.

הטירה שמשה את שליטי נפת אויצוב עד לחלוקתה השלישית של פולין. כמה עשרות שנים לאחר מכן, החל מ-1826, נזנחה הטירה והחלה להתפורר. כיום רק יסודות הטירה המקורית ניצבים על הצוק הגירני, מהווים גלעד לעברה המפואר והאיתן של הטירה. מגדל הטירה שופץ ונבנה מחדש, כמו גם שער הכניסה, כפי שנבנה ערב נטישתה של הטירה.


טירת ואבל

הטירה המלכותית על גבעת ואבל בקרקוב היא מקום משכנם של מלכי פולין כל אימת שבירת הממלכה היתה קרקוב (עד 1596). הטירה המקורית, אשר עודנה קיימת, ועליה נוספו אגפים ומבנים אחרים בסביבתה, נבנתה על ידי קז'ימייז' השלישי הגדול. כל המבנים נמצאים במתחם המבוצר ומאופיינים בסגנון איטלקי מובהק. הטירה, השנייה בגודלה בכל פולין, כוללת בתוכה כל סגנון בנייה אפשרי מימי הרומנסק ועד הרנסנס והבארוק.

הטירה בואבל היא חלק ממכלול אדריכלי מבוצר שהוקם על גבי צוק גירני חשוף בגדה השמאלית של נהר הויסלה, בגובה 228 מ' מעל פני הים. מלבד הטירה המלכותית, ניתן למצוא במקום את הקתדרלה המלכותית של ואבל, בה הוכתרו וקבורים מלכים פולנים רבים.

map-of-poland-with-polish-jura.jpg
2020-09-21_061834.jpg