כנסיות השלום ביאבור ושבידניצה

כנסיית השלום ביאבור
פנים הכנסייה ביאבור
עיטורי מזבח ביאבור
סמלי אצולה בשבידניצה
כנסיית השלום בשבידניצה
כנסיית השלום ביאבור
כנסיית השלום בשבידניצה

כנסיות השלום הממוקמות בעיירות יאבור ושבידניצה בפרובינציאת שלזיה בדרום מערב פולין הן כנסיות העץ הגדולות ביותר באירופה. הן נבנו במאה ה-17 ברמת מורכבות הנדסית שלא נראתה כמותה באירופה עד אז, ומאז. הן נבנו לכבוד הסכם השלום של ווסטפאליה, ששם קץ למלחמת שלושים השנים בשנת 1648. בהתאם לסעיפי ההסכם, סולקו כל המאחזים האוונגליסטים מפרובינציאת שלזיה, בפיקוחו הישיר של שליט האימפריה הרומית הקדושה, פרדינאנד ה-3. האוונגליסטים, אשר היוו רוב דמוגרפי באיזור זה, הפסידו למעשה את חופש דתם ואת נכסיהם, ובהם הכנסיות. רק בזכות התערבות דיפלומטית מצד שבדיה, ניתנה להם הרשות לבנות שלוש כנסיות בלבד.

מאמצים רבים ויקרים נעשו בכדי לעמוד בכל התנאים שהוכתבו לבניית הכנסיות, ובהן - השטח שהוקצע לבניית הכנסיות היה מחוץ למרכזי הערים, ורחוק ככל שאפשר מכיכר השוק, לפי הוראות מדוקדקות של פקידים מטעם השליט; ניתן היה לבנות אותן מעץ וחימר בלבד; חל איסור לבנות מגדלים לכנסיות; בנייתן היתה חייבת להסתיים תוך שנה מתחילת העבודות. על כתפיו של האדריכל, אלברכט פון סוביש, הוטלה משימה קשה במיוחד - היה עליו למצוא את עמק השווה בין ההגבלות המחמירות שניתנו מצד האימפריה, לבין ציפיותיהם של המאמינים שאלו היו אמורות להיות שלוש הכנסיות היחידות שלהן בכל המחוז. באמצעות חומרים וטכנולוגיות פשוטות יחסית, הצליח האדריכל לבנות סדרת מבנים המייצגת לא פחות מאשר את פסגת הטכנולוגיה של בנייה מעץ. ניסיונם של הנגרים באיזור עם בנייה באמצעות עץ, בנייה שנדרשה להחזיק מעמד לאורך זמן, סייע רבות בהשלמת המשימה.

הכנסיות נבנו בסדר עוקב, כשהראשונה נבנתה בעיירה גלוגוב (ונשרפה כמאה שנים לאחר מכן), השנייה בעיירה יאבור, והשלישית בעיירה שבידניצה.

בכל אחת מהכנסיות ששרדו, ישנן מספר קומות, והקיבולת של כל אחת מהן חוצה את רף ה-7000 איש. הקישוטים העשירים, ברובם ברוח אומנות הבארוק, משתלבים בדיוק רב עם מסגרות העץ של המבנים, תוך התחשבות מקסימלית בתאולוגיה הלותרנית. 

מעבר להיותן של הכנסיות דוגמה עילאית לכשרון של עבודת היד, הן ייחודיות במידת מורכבותן ובגודלן העצום. מעולם לא בוצע מבצע הנדסי כדוגמת הכנסיות הללו בשום מקום אחר - באירופה, או בעולם.