מאורת הזאב

מאורת הזאב – "Wolfsschanze" בגרמנית – הוא איזור מיוער הממוקם 8 ק"מ מהעיירה קנטצ'ין (Kętrzyn). בזמן מלחמת העולם השנייה באיזור זה שכנה אחת ממפקדותיו של היטלר. מקור השם של המקום – מאורת הזאב, הוא כינויו של הפיהרר בפי חבריו – "זאב". במקום הזה ניתנו פקודות רבות שהכתיבו את מהלך המלחמה בכל החזיתות, כמו גם החלטות על שינוע כוחות מזויינים וחיילים.

המתחם כולו יושב על כ-8 קמ"ר, בהם כ-80 מבנים נבנו, בהם מספר בונקרים שעובי קירותיהם היה למעלה מ-8 מטרים (!).

איזור זה נבחר מכמה סיבות, ובהן:

  • כשהוחלט על הקמת המפקדה, מבצע ברברוסה היה בתכנון, והיה זה אך הגיוני שהמפקדה החדשה תמוקם במיקום שסמוך לחזית החדשה.

  • טרם המלחמה, איזור זה, שכונה "פרוסיה המזרחית", היה שייך לגרמניה ולכן האוכלוסיה הסובבת לא היוותה איום.

  • היטלר הרבה להתנייד באמצעות רכבת, ולכן איזור זה היה נוח למיקום המפקדה, לאור העובדה שקו רכבת גרמני עבר בסביבה. עובדה זו נוצלה גם לצורך שינוע החומרים הנחוצים לצורך הקמת המתחם.

  • הסביבה הטבעית – יער צפוף שסיפק הסוואה טבעית, בנוסף לאיזור ביצות שהיקשה על התניידות של טנקים וכלי מלחמה כבדים אחרים, הבטיחו טבעת הגנתית נוספת למתחם.

המתחם כולו חולק לשלוש טבעות ביטחון, שהוקפו בגדרות רבות ומוקשים. הטבעת הפנימית, בה רמת האבטחה היתה הגבוהה ביותר, שימשה את היטלר והסגל הרם ביותר ששהה במתחם. שטח טבעת זו היה כ-2.5 קמ"ר, ובו ניבנו הבונקרים. על גגות חלק מהבונקרים הונחו תותחי הגנה אווירית ומכונות ירי אוטומטיות. כל הבונקרים צוידו במערכות איוורור וצנרת, כמו גם חימום לכל חלקי הבונקר.

בניית המתחם נמשכה הלכה למעשה כ-4 שנים, משנת 1940 עד 1944, כאשר בנייתם של חלקים מסויימים נסתיימה קודם לכן. הבונקר ששירת את היטלר, למשל, היה מוכן בשנת 1941. לאורך כל התקופה מבני המתחם הורחבו ושודרגו. לאוכלוסיה המקומית נמסר כי שלוחה של מפעל כימי בשם "Ascania Werks" נבנית במקום. אין בנמצא מעברים תת קרקעיים, בשל אופיה הבוצי של הקרקע באיזור זה. לא היה צורך במעברים כאלו, כיוון שהבונקרים, על קירותיהם העבים, נחשבו לבטוחים ועמידים בהפצצות. היטלר בעצמו גרס כי "זהו המקום הבטוח ביותר באירופה". על מנת להסוות את המתחם ככל שניתן, רשתות הסוואה נפרסו מעל למבנים, ובעיקר מעל לדרכים. על גגות הבונקרים פוזרה אדמה, בה נשתלו עצים ושיחים.

הפעם הראשונה בה הגיע למקום היטלר היה ב-24 ליוני 1941, יומיים לאחר תחילת מבצע ברברוסה. הוא עזב את המתחם בפעם האחרונה ב-20 בנובמבר 1944. במהלך שלוש שנים הללו, היטלר שהה במתחם הזה כשני שלישים מהזמן. הדעות חלוקות לגבי ידיעת אויביה של גרמניה לעצם קיומו של המתחם. הטענות נעות בין אי יכולת מבצעית לתקוף את המתחם ועד כשל מודיעיני של אי הידיעה על קיומו של המתחם. כך או כך, המקום מעולם לא הופצץ.

המתחם ננטש בינואר 1945, או אז, בלילה שבין ה-24 וה-25, ניתנה הפקודה לפוצץ את המקום. מאות טונות של TNT הובאו למקום למען המטרה. הפיצוץ נשמע למרחקים. חרף הניסיון למחות את המקום מעל פני האדמה, חלקים נרחבים ממערך הבונקרים נותרו במקום. מספר ימים לאחר ניסיון החיסול, הגיעו למתחם כוחות של הצבא האדום, ולמעשה גילו את עצם קיומו.

פינוי המוקשים מהמקום נמשך כעשר שנים והסתיים בשנת 1955. למעלה מ-50 אלף מוקשים מסוגים שונים פונו על ידי הפולנים.

אחד מנסיונות ההתנקשות המפורסמים ביותר בהיטלר התרחש במתחם מאורת הזאב. ב-20 ליולי 1944, הקצין הגרמני שטאופנברג הניח מזוודת נפץ בחדר הדיונים. איתרא מזלו, וכל מה שיכול היה להשתבש בתוכנית, אכן השתבש. חרף הפיצוץ העז, היטלר סבל משריטות וחבלות קלות. ניסיון ההפיכה כשל, וטיהור בשורות ההנהגה הוצא לפועל.

כיום המתחם פתוח וזמין לסיור, משעות הבוקר ועד השקיעה.

מקומות שכדאי לשים לב אליהם בסיור במקום:

  • הבונקר של היטלר

  • הבונקר של גרינג

  • חדר הישיבות בו בוצע ניסיון ההתנקשות

אם אתם כבר כאן, כדאי לכם לבקר ב: