טירת מאריינבורג/מאלבורק
טירת גנייב
סמל המגן של המסדר
טירת ראדזין חלמינסקי
טירת מארינבדר (קבידזין)
חתימת הסכם טורון השני
חתימת הסכם טורון השני
המבצר הטבטוני במאלבורק
סיור מודרך עצמי
למה כדאי לבקר במאלבורק?
אילו נושאים אוניברסליים ניתן להסביר באמצעות הביקור במקום?
מעבר לשיאים המרשימים הקשורים במקום (טירת הלבנים הגדולה ביותר בעולם, הטירה הגדולה ביותר באירופה וכו') ופופולריות גואה בקרב תיירים המבקרים בפולין, הנוסע הישראלי עשוי למצוא עניין מיוחד בקשר שבין ההיסטוריה של א"י לזו של פולין, קשר הנעוץ במסדר הטבטוני ופועלו. אזור הגליל משובץ מבצרים והריסות שמקורם במסדר הטבטוני, כשהמפורסם שבהם הוא מבצר מונפורט. כמו בישראל, כך גם בפולין משמשים המבצרים הרבים עדות חייה להיסטוריה רחוקה וסוערת. כמו העיר עכו, שהיתה לבסיס המסדר עד כיבושה ב-1291, כך גם מאלבורק, אז – מאריינבורג, היתה לבירת המדינה הטבטונית עד לסילוקם על ידי הפולנים.
הביקור במבצר מאפשר מפגש בלתי אמצעי עם חלק חשוב מהמורשת הפולנית, כמו גם הבנה של תהליכים היסטוריים רחוקים, שתוצאותיהם ניכרות עד ימינו אנו. כך למשל, היסטוריונים רבים סבורים שהאיבה הפולנית-גרמנית, נולדה עם נצחונה של פולין על הפרוסים והמסדר הטבטוני, איבה שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה. מלבד סוגיות היסטוריות בוערות, מזמן המבצר התייחסות לנושאים דתיים, כשהעיקרי בהם הוא כמובן המיסיונריות האקטיבית (מסעות הצלב, המרה בכוח החרב וכו') והמסדרים הצבאיים.
רקע היסטורי
המסדרים הצלבניים
המסדרים הצלבניים היו צורת ארגון נוצרית בימי הביניים. למעשה, מדובר בכוחות צבאיים שלחמו על רקע סיבות דתיות. היו אלה מלחמות נגד כופרים, ולרוב הוצאו לפועל לצורך טיהור מקומות קדושים (למשל – כיבוש ירושלים מידי המוסלמים) או למען הפצת וכפיית הדת (למשל – הפצת הנצרות במזרח וצפון אירופה). את המלחמות הנהיגו המסדרים – כשהמוכרים ביותר הם הטמפלרים (ובשמם הרשמי – מסדר אבירי היכל שלמה), ההוספיטלרים (מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים) והטבטונים (האחווה ההוספיטלרית הגרמנית של מריה הקדושה). חלקם הוקמו למטרות לא-מלחמתיות (ההוספיטלרים תפעלו בית חולים בעיר העתיקה לרווחת צליינים), חלקם עסקו בעניינים נוספים (הטמפלרים המציאו הלכה למעשה את הבנקאות ועסקו בה), חלקם קיימים עד היום (מפעלו של מסדר ההוספיטלרים, שהתפצל לחמישה תתי מסדרים, מתמקד בבתי חולים ומרפאות ברחבי העולם).
את מלחמותיהם של המסדרים נהוג לאגד לפי תקופות ויעדים, והן מכונות "מסעי הצלב". אל ארץ ישראל נערכו מסעות רבים, אך זו לא היתה הארץ היחידה בעלת הכבוד המפוקפק לשמש כיעד למלחמותיהם. מסעות רבים כוונו לגבולותיה של האימפריה הרומית הקדושה, ונועדו לחזק ולהרחיב את גבולותיה. יתרה מכך, לא אחת היתה בהם אמירה פוליטית ברורה של השליטים הנוצרים כלפי שליטי האימפריה האזרחיים. לעיתים קרובות אף מצאו עצמם השליטים האזרחיים שרויים בניגוד אינטרסים אל מול דרישותיו של האפיפיור (קונפליקט שנפתר חלקית בועידת קונסטנץ, בה נקבע כי הסמכות הדתית העליונה היא האפיפיור בלבד).
הקמת המסדר הטבטוני
בחיפושנו אחר מקורותיו של המסדר הטבטוני, אין ספק כי מסע הצלב השלישי הוא מקום מצויין להתחיל בו. במסע זה החליטו שלושה שליטים מונארכים של מערב אירופה הקתולית להשיב לשליטתם את ממלכת ירושלים. הצלחתו היתה חלקית, שכן ירושלים לא נכבשה בו, אך הוא כן השיב את אחיזתם בקו החוף שבאזור צפון ישראל ולבנון, כשעכו הופכת לבירת המאחז. היתה זו המשלחת הגרמנית שספגה את האבדות הקשות ביותר, כשמנהיגם מת עוד במהלך המסע, ורק מתי מעט מהגרמנים זכו להגיע לארץ המובטחת. הם היו אלו שהקימו בית-חולים שדה, שהוקדש למריה הקדושה, במהלך המצור על עכו.
זה המקום לציין, כי בית חולים גרמני מסדרי הוקם מאה שנים קודם לכך באזור ירושלים, אך לא היה קשר ביניהם. ב-1198 זכה בית החולים באיזור עכו בהכרה אפיפיורית (סלסטין ה-3 ואינוסנט), הכרה שלמעשה ייסדה מסדר אבירי חדש – האחווה ההוספיטלרית הגרמנית של מריה הקדושה, או – בכינוי נתכנסנו כאן היום – המסדר הטבטוני. השם המקוצר – שורשיו בשבט גרמאני עתיק – שבט טאוטון. את מנהגיו האביריים שאב המסדר מהטמפלרים, ואת ההוספיטליות – מההוספיטלרים. היה זה מסדר ששילב רוחניות עם אבירות.
למרות שלא היה עשיר או משפיע כמו המסדרים האחרים, הצליח המסדר הטבטוני להרחיב את אחיזותיו הקרקעיות. האתר החשוב ביותר שלהם באותם ימים היה מבצר מונפורט, מקום שהפך למפקדה הראשית. לצערם, מי המנוחות התחלפו ברוחות סערה. לא חלף זמן רב עד שבשעה התדפקה אחת המפלות הקשות שלו – ההפסד הצורב לאיוב סולטן מצרים. זמן לא רב לאחר מכן, נכבשו ירושלים ומבצר מונפורט על ידי הממלוקים. המפקדה הראשית אומנם הועברה לעכו, אך לא היה ספק כי נפילתה לידי האויבים היא רק עניין של זמן, וברור היה כי כך יקיץ הקץ על נוכחות המסדר במזרח התיכון.
במקביל לפריחתם במזרח התיכון, שגשג מוקד טבטוני נוסף בסיציליה, שם נהנה המסדר מתמיכה מקומית, ככח מאזן לטמפלרים הקונים להם שליטה באנטיוכיה. כבר אז ניכר בהם הרצון העז להתפשט למחוזות רחוקים שנראו מבטיחים יותר – חופי הים הבלטי. עם נפילתה של עכו, מונה הוהמייסטר ("רב אמן", מקבילה מסדרית לשליט עליון) והמפקדה הראשית הועברה לוונציה.
הבקשה הפולנית
היה זה קונרד דוכס מזוביה, שליט פולין, שביקש את עזרתו של האפיפיור כדי להילחם בשבטים הליטואנים והפרוסים הפגאנים שבגבולות ממלכתו הנוצרית. כך קיבל סיוע בדמות כח צבאי מן המסדר הטבטוני, שעזר בדחיקת השבטים הפגאנים. כמי שרכשו מיומנויות מדיניות ודיפלומטיות, הגיעו הפעם הכוחות הטבטונים מנוסים יותר, וידעו לנתח את "המרק הפוליטי" בו היה שרוי האיזור. רוסים אורתודוקסים מהמזרח, פולנים מדרום, ושבטים פגאנים – ליטואנים ופרוסים גם יחד, במרכז ההתרחשות – נראו כקלחת גועשת שרבה תרומתה ממגרעותיה. המסדר הטבטוני התנה את סיועו לחיזוק האחיזה הנוצרית בגבולות האימפריה בשמירת השליטה באיזורים הנכבשים. לשליט פולין לא היתה ברירה אלא להסכים, שכן ניסיונות קודמים לכיבוש חוף הים עלו בתהו.
מסע הצלב הפרוסי
התפתחותה של מה שלימים תהפוך למדינה הטבטונית, מתאימה בדיוק רב להצלחות הצבאיות של המסדר. עם התקדמות הגבול, התקדמו הביצורים שהקימו האבירים לצורך שימורו, וביצורים ארעיים מעץ הפכו לטירות לבנים מוצקות. שיטת ההתפשטות התנהלה בסגנון המקל והגזר החל מ-1230 ואילך. בתחילת המסע עמדו האבירים מול שבטים פרוסים רבים ללא שלטון מרכזי מאחד. האירוע המכונן היה הקרב על קולם (חלמנו בפולין של היום), קרב שנחל הצלחה אך גם עורר תגובת נגד אלימה מצד השבטים הפרוסים. התגובה הקשה היא זו שגרמה לדוכס פולין לדרוש את סיועם של האבירים הטבטונים. סיוע בכיבוש קולם יבטיח את השטח למסדר שעט על ההזדמנות.
על מנת לבסס את כוחם הצבאי, קיבלו לידיהם האבירים את הטירה שעל גדתו הדרומית של נהר הויסלה מול האזור בו יוקם לימים הישוב ת'ורן (טורון של היום). בטירה זו גויסו וסופקו כל צרכיהם של אבירי המסדר, עד שהפכה לישוב המונה מאות אנשים, כולם מתחזקים את הטירה ודרישות המסדר. עם התרחבותם וקבלת סיוע מהמולדת, נחצה הנהר והונח הבסיס לישוב החדש ת'ורן. הדוכס הפולני עמד בהתחייבותו להותיר את השטחים הנכבשים בידיו של המסדר, ואלו מצידם מיהרו לחזק את אחיזתם בישובים ששגשגו תחת מרותם. כך, עד שנת 1231, עמדו ושוקמו שלוש טירות מבוססות – חלמנו (קולם), טורון (ת'ורן) ו-ווגלסאנג.
מרגע זה ואילך נדמה כי הפצת הנצרות הפכה לתירוץ, כשמטרתו האמיתית של המסדר היתה הרחבת ההתיישבות בכוח הזרוע. תושבי האזורים אליהם פשטו האבירים נאלצו להתנצר בכח החרב, ותגובת הנגד לא איחרה לבוא – אזורים פרוסים שנכבשו לפרקים בחזרה "נוקו" ממומרים בוגדים.
ב-1232 הוקם מבצר חשוב במיוחד - מארינבדר (היום – קבידז'ין בפולין), אשר לכנסייתו יובא חלק מהצלב המקורי. ייבוא זה נועד לחיזוק מעמדו של המאחז בפרט, ומעמדם של האבירים באזור, בכלל. ביישוב החדש התמקמו תומכים נלהבים רבים שחיכו להזדמנות לתרום את חלקם הצבאי, תרומה שהגיעה בחורף הבא ביחד עם הצבא הפולני – מספר נצחונות חשובים כנגד הפרוסים הפגאנים. היה זה גם השלב בו בא אל קיצו שיתוף הפעולה בין המסדר לפולנים, וכוחם הצבאי נחלש. כפועל יוצא, התאפיינו השנים הבאות בעיקר בחיזוק הביצורים הקיימים, ופחות בכיבוש יעדים חדשים.
המרד הפרוסי הראשון
שגשוגה של הממלכה הטבטונית הצומחת נתפס כאיום בעיניו של השליט הפולני באותה עת – הדוכס סבנטופלק של פומרניה. המוקדים המשגשגים היוו איום הן על השליטה הפולנית בדלתא של הויסלה והן על בירת הים הבלטית הפולנית - גדאנסק. כדי להפר את המאזן, שילב הדוכס הפולני כוחות עם שבטים פרוסיים חופשיים וסיפק להם כלי שייט שיסייעו להם בחציית הויסלה.
הטבטונים תיעבו את סבנטופלק וראו בו כבוגד. לצערם, הלז נלחם בעבר לצידם במלחמות ו"הכיר אותם מבפנים". הוא ידע כי קרב הנערך בסמוך למבצר נועד לכישלון, עקב תמיכה גבית של אבירים וקשתים מן המבצרים. תחת מרותו של הדוכס הפולני הותקפו המבצרים בהפתעה. מאחזים קטנים רבים אבדו והכוחות הטבטונים ספגו הפסדים רבים בנפש. מפלתם היתה כה גדולה, עד כי בצידה המזרחי של המדינה נותרו על תילם מאחזים חזקים וותיקים בלבד – אלבלונג ובאלגה, ובמערב – ת'ורן, חלמנו ורדן. כשהמצב נראה נואש, זכו הטבטונים לסיוע מאדמת המולדת. המצב נמשך שנים רבות, ומבצרים שנפלו בשבי נכבשו בחזרה, וחוזר חלילה. רק ב-1247, עם הצלחה חלקית להשבת האחיזה המערבית של הטבטונים, נידון הסכם הפסקת התערבותו של הדוכס הפולני, במסגרתו כוננו התנאים שאיפשרו לטבטונים להתרכז בכיבושים במזרח (כגון סמביה, איזור קלילינגרד של ימינו).
המרד הפרוסי השני
זמן לא רב לאחר השבת השקט מן המרד הראשון, שבו והתעוררו רוחות המרי. הפעם הונהג המרד על ידי הנרי מונט, שבוי מהגל הראשון שנלקח לגרמניה, ושם, בדומה לדוכס סבנטופלק, למד להכיר את המסדר "מבפנים". הניצוץ שהדליק את הגל השני הגיע בדמות תקרית דימפלומטית בה בעל טירה טבטוני מכובד אירח פרוסים בטירתו, ואלו, לאחר ששתו כדבעי, התפרעו ואיימו ברציחתו. כך החל עשור נוסף של מלחמות, כשאחיזת המסדר במדינתו הולכת ומתפוגגת כמעט לחלוטין. הפרוסים היו מנוסים ומאורגנים יותר הפעם, והצלחותיהם היו מרשימות יותר, וקשות יותר מבחינת המסדר. שוב נותרו על תילם רק מבצרים ותיקים וחזקים במיוחד. המבצר בקוניגסברג (קלילינגרד) ניצל רק בזכות סיוע ליטואני מקומי. מבצרים מערביים נפלו בזה אחר זה. לעיתים המתקפות היו כה פתאומיות עד כי באחד המבצרים נלכדה קבוצת צליינים תמימים שמצאו בה את מותם האכזרי.
את הצלתם חבים האבירים הטבטונים לביצוריהם על גדות נהר הויסלה. ביצורים אלו נותרו בגדר עקב אכילס עבור הפרוסים. הפעם היו הביצורים עשויים לבנים ולא עצים, כמו מבצרים רבים אחרים, ולכן לא היתה עוד תועלת בטקטיקות ההפתעה. הפרוסים התקשו להשתלט על מבצרים אלו, וגלי התקיפות נחלשו עד שהופסקו כליל.
ההתאוששות, המסע הליטאי והטירות החדשות
כך חלפו שנים רבו, עד שב-1271 התהפך המאזן. בזכות חיזוק הישובים הקיימים באמצעות מתיישבים גרמנים, חזרו הטבטונים לשלוט בעניינים וידם היתה על העליונה. מסקנות המרד השני הופקו, והפעם הוחלט להטמיע את התושבים הפרוסים בישובים, ללא יוצא מן הכלל. טירות ומבצרים חדשים הוקמו על נהר נוגאט (יובל של נהר הויסלה). בין היתר הוקם מאריינבורג, הלא הוא מבצר מאלבורק. כבר עם בנייתו, יועד המקום לשמש כבירת המדינה כדי לקרבה אל קלחת ההתרחשויות, ומשום שכך היה ברור כי הבניה תהיה מונומנטאלית. עד סוף המאה ה-13 היו תחת שליטת המסדר כ-120 מבצרים, שהפכו לאזור המבוצר הצפוף ביותר באירופה. בנייתו של מבצר מאריינבורג הושלמה ב-1274.
על פי הכתבים הטבטונים, בשנת 1283 הושלם מסע הצלב הפרוסי, ונבחר יעד חדש – מסע הצלב הליטאי. מסע זה ארך כ-150 שנים, במהלכן התרחבו אחיזותיהם הקרקעיות המזרחיות ואורחים רבים בקרבות שונים סייעו במערכה. בשלב זה חדלו שכניהם הפולנים לראות בכיבושיהם יתרון עבורם. נוכחות באזור הפכה לחיסרון, כשאחד משיאי המתח היה במצור הפרוסי על גדאנסק, שבתמורה לסיוע בהסרתו, דרש המסדר מחיר כבד מהדוכס הפולני. משזה סירב לשלם, החליט המסדר להשאיר את גדאנסק בשליטתו.
המפקדה הראשית הועברה רשמית מוונציה למאלבורק ב-14 בספטמבר 1309. בחירה זו נראתה בתחילה תמוהה מבחינה גיאוגרפית (מיקום מערבי מאוד במדינה הטבטונית המתפתחת), אך תכליתה התבהרה עם ההבנה באשר לחשיבות במרכזיותו של המקום מבחינת הכוחות החיצוניים המתנגדים למדינה הטבטונית.
המפלה הגדולה
סיפורם רצוף התהפוכות של המסדר הטבטוני התקדם לקראת קיצו, בזכות אירוע רב חשיבות שקרה ב-1386. בשיאו של המסע הליטאי להפצת הנצרות ("הסיבה הרשמית" למסע, כאמור), נחתם הסכם איחוד בין פולין לליטא, במסגרתו הסכים מלך ליטא הן להתנצר, והן להצטרף לחסותו של המלך הפולני. האפיפיור ביטל את שליחותו המיסיונרית של המסדר ב-1404, ומשהוטבל ולאדיסלאב יאגלו, הפכה מלחמתם של הטבטונים בכופרים, למאבק בין המסדר הקתולי הטבטוני לבין פולין וליטא המאוחדות הקתוליות גם הן. שיאה של המלחמה היה באפוס מלחמתי ידוע ומפורסם (ככל הנראה הקרב הפולני החשוב והמפורסם ביותר בהיסטוריה, ובין הקרבות הגדולים ביותר של ימי הביניים) – הקרב בטאננברג/גרונבאלד. קרב זה היה פועל יוצא של ההחלטה לפלוש אל המדינה הטבטונית, כשהמטרה היתה ברורה – כיבוש מאריינבורג וסילוק המסדר מאדמות פולין. הקרב הסתיים במפלה מוחצת של המסדר, ומשם ואילך נחלו אבירי המסדר הפסדים, עד לחתימת הסכם הכניעה השני בטורון ב-1466. במסגרת ההסכם הועברה המדינה הטבטונית המערבית לשליטת פולין. היה זה סופו של עידן.
ניתן לקרוא אודות קרב גרונבאלד במאמרנו כאן.
הכרוניקה של מבצר מאריינבורג
-
המבצר נבנה בשלבים החל מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-13, במקום שהיה מוגן מהצפות, ובסמוך לנתיב סחר ממזרח למערב. כבר בתחילת דרכו היה למושב ביורוקרטי חשוב. עם סיפוח גדאנסק למדינה הטבטונית, זורז תהליך העתקת מושב המפקדה מונציה אל המבצר, כדי לבסס ולחזק את אחיזת המסדר בשטחים הכבושים החדשים. שורה של הרחבות וחיזוקים במהלך המאה הבאה הפכו את המבצר לגדול ביותר עד לאותו זמן.
-
ב-1410, לאחר המפלה הטבטונית בקרב גרונבאלד, המשיך המבצר לשמש כמקום מושבה של המפקדה לזמן מה, עד שנכבש על ידי פולין. הכיבוש ארך כששה חודשים, החל מינואר 1454 (או 1457, תלוי איזה היסטוריון שואלים...). למרבה ההפתעה, המבצר נמסר לכוחות הפולנים ללא כל קרב, מאחר ופשוט נמכר על ידי האביר ששהה במבצר באותה עת.
-
עם החתימה על הסכם הכניעה ב-1466, אוחדה המדינה הטבטונית עם הממלכה הפולנית, והמבצר במאריינבורג החל לשמש כמקום מושבם הצפוני של מלכי פולין. במקום כוננה מערכת אדמיניסטרציה, כמו גם כוח שיטור וכוח צבאי. ואפילו סמכות משפטית מקומית היתה בנמצא. מצב זה נמשך כ-300 שנה.
-
עם חלוקתה הראשונה של פולין, ב-1772, הועברה השליטה על המבצר, כמו גם על מרבית אזור שפך נהר הויסלה, לידיהם של הפרוסים ממערב.
-
ברבות השנים, נערכו שינויים מבניים רבים בטירה, ולא אחת נהרסו חלקים נרחבים ממנה בקרבות ומלחמות. בשנת 1882 החלו עבודות שחזור במקום על ידי ארכיטקט גרמני, במטרה להשיב למקום את אופיו וצורתו הגותית המקורית. אך גורלו של המבצר לא שפר עליו – בזמן מלחמת העולם השנייה נערכו באזור התכתשויות רבות בין צבאות רוסיה וגרמניה, ורק קירות בודדים נותרו על תילם. היה זה הנזק הכבד ביותר שספג המבצר.
-
עם תום המלחמה ב-1945, שב המבצר לבעלות הפולנים. מבצע שחזור רחב היקף שנמשך עד עצם היום הזה יצא לדרכו. שלושה דורות של אדריכלים ומגוון עבודות שחזור השיבו למבצר את מרבית יופיו והדרו. כאמור, העבודות עודן נמשכות ומלאכת השחזור טרם נסתיימה.
-
בשנת 1997 הוכנס המבצר לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
סיור במבצר מאלבורק
מתחם הטירה, כולל החומות המקיפות ושלושת חלקיו העיקריים משתרעים על פני שטח של כ-21 דונם. בימי הזוהר שלו, היה שטח המבצר שווה לשטחן של ערים ימי-ביניימיות חשובות אחרות, ולעיתים אף גדול יותר. כיום ניתן למצוא מוצגים מוזאוניים הקשורים להיסטוריית הטירה, כמו גם לאורח חייהם של האבירים הטבטונים בחלקים שונים של המבצר. אנו נבקר בטירה בשלבים, בהתאם לשלושת האזורים המיוחדים בתפקודם המקורי:
-
הטירה הגבוהה – מרכז חייהם של האבירים-נזירים של המסדר.
-
הטירה האמצעית – המרכז הפוליטי של המדינה הטבטונית. במקום זה שוכנו החשובים שבאורחי האבירים.
-
החצר החיצונית - אזור השירותים הנלווים והבסיס הצבאי של הטירה. במקום היו סדנאות, מחסני נשק, מחסנים כלליים, אורוות, רפתות ואגן הנמל.
החצר החיצונית
נפתח את סיורנו במתחם בחצר החיצונית, שם נמצאת קופת הכרטיסים והכניסה למבצר עצמו. נתרשם מהבניין הארוך ששימש בעבר כקפלת תפילה, וכיום מאכלס מסעדה וספרייה. מולם נראה את הבניין ששימש כנשקייה ובקצה החצר – מגדל החובצה.
הטירה האמצעית
משם ניכנס אל בית השער שיוביל אותנו, מעל לחפיר המבצר, אל חצר הטירה האמצעית. טירה זו היתה כאמור, מרכז שלטונה של המדינה הטבטונית. בחלק זה של המבצר נמצא ארמון ההוהמייסטר (הגראנד מאסטר, השליט הטבטוני) וחדר האוכל הגדול. כאן הוכנו מעדנים שנודעו בכל רחבי העולם בזכות אורחי הכבוד שזכו לעונג לטעום מהם. כמו כן נמצאו במתחם חדריו של המפקד הראשי, אכסניות בהן השתכנו עוברי אורח, אחת מנשקיותיו של המבצר ובית חולים, ששימש בעיקר את אבירי המסדר.
חדר האוכל נמצא בזרוע המערבית של הטירה, ובאזור זה ניתן לראות את ארובות האוורור של המטבח. עם שטח של כ-4000 מ"ר, היה זה חדר האירוח המרשים והגדול ביותר במרכז אירופה של העת ההיא. חדר האוכל שיחק תפקיד חשוב במערך האירוח של אבירי המסדר. אורחים חשובים כדוגמת דוכסים, מלכים ונסיכים זכו ליחס יוצא דופן, שכלל רושם קולינרי כמו גם שעשועים משובבי נפש וסיפורי הצלחה קרביים מותירי מורא. היה זה יישום יוצא מן הכלל של האמרה "הדרך לליבו של הגבר עוברת בקיבתו".
תקרת החדר נתמכת באמצעות שלושה עמודי גרניט עם כותרות מעוטרות העשויות אבן גיר. בין שאר העיטורים ניתן לראות מעגלי ריקודים ואת סיפור הבריאה של אדם וחווה. מעל לפתח הכניסה לחדר מתנוסס מגן עליו פרסקו המתאר את הכתרתה של הבתולה מריה. הפרסקו משוייך למאה ה-14. מערכת חימום תת רצפתית תופעלה באמצעות תנור עצים שמוקם בחדרון מתחת לחדר האוכל. בשיטה זו חוממו רק אגפים בודדים, חשובים במהותם, במבצר כולו. חדר רחצה קטן עם באר נמצא בסמוך לחדר האוכל, שם יכול היה כל אורח להתרענן בטרם התיישב לסעוד בחדר האוכל.
לא רק משתים וסעודות של אבירי המסדר אירח חדר האוכל. בתקופת שלטון הפולנים שימש לנשפים ומשתים של מלכי פולין. בתקופת השילטון הפרוסי שימש החדר לתרגול החיילים, ועם כיבוש המבצר בידי נפולאון, נפתח באולם זה בית חולים צבאי.
ארמון ההוהמייסטר הוא פנינה של ממש בין מבני ואגפי הטירה האמצעית. חזיתו המערבית המצועצעת היא יצירת מופת גותית, שגם לצופים בה מרחוק ברור הדבר שזהו מקום משכנו של אדם רב במעלה. החלק הפנימי המרשים ביותר של הארמון הוא ללא ספק חדר האוכל הקיצי. פולמוסים כלכליים ופוליטיים התרחשו באולם זה, כמו גם משתים ומופעים מוזיקליים של להקות מזדמנות. חדר זה נחשב לפסגת האדריכלות הגותית החילונית. עמוד גרניט בודד ועבה תומך בתקרת החדר באמצעות 16 קשתות. מבנה זה אפשר להחליף את מרבית הקירות בחלונות, דבר ההופך את תאורת החדר בעת השקיעה למרשימה ויוצאת דופן.
אל חדר האוכל מוביל פרוזדור מוגבה בו עמדת רחצה ואכסדרות ששימשו חצוצרנים. החדר שימש לקבלת הפנים של האורחים, בטרם נכנסו אל חדר האוכל.
ביומיום לא נהגו להשתמש בחדר האוכל הקיצי. במקומו, ובסמוך אליו, שימש "חדר האוכל החורפי" לצורך זה. חלקה הצפוני של הקומה הראשית של הארמון שימש למגורי ההוהמייסטר ופקידים ראשיים אחרים. קפלת תפילה ומלתחה היו גם הן בנמצא. בקומות התחתונות התגוררו פקידים פחות רמי מעלה ואנשי החצר, כמו גם ארכיב המסדר. יין, דבש ובירה אוכסנו במרתפי הארמון.
נמשיך את סיורנו מחצר הטירה האמצעית אל לב ליבו של המבצר – הטירה הגבוהה, ומקום משכנם של נזירי המסדר.
הטירה הגבוהה
מדובר למעשה במנזר מבוצר, המוגן באמצעות חומות לבנים גבוהות במיוחד. המנזר תחום באמצעות חפיר יבש ועמוק, וגשר נע חיבר בינו לבין הטירה האמצעית. הגשר נחלק לשניים – מעבר רחב, ששימש עגלות וסוסים רכובים, ומעבר צר עבור הולכי רגל. לביצור המנזר נוספו מגדלי שמירה פינתיים מאסיביים, אכסדראות ממוגנות, חרכי תצפית וחרכי ירי. מצבם הטבעי של שער הטירה והגשר המחבר היה - סגור. אלו נפתחו על ידי שומרי השער רק כששמעו את הסיסמא הנכונה לפתיחתם. מעל לשער הטירה ניתן לראות פרסקו המתאר את ההוהמייסטר רכוב על סוס. הפרסקו הסתיר חרכים דרכם ירו ושפכו מים ושמן רותחים על פולשים שניסו לחדור למנזר.
למעלה מ-60 אבירים נזיריים חייו בקומה הראשונה של המנזר. באותה קומה ניתן למצוא גם את הכניסה לכנסיית מריה הקדושה, חדרי האוצר וחדרו של האוצר עצמו, חדר המפקד, חדר הטבח וחדר שומר המרתף. בקומה מעל ניתן למצוא את חדר האוכל של המנזר, החדר היחיד שטוף השמש, בו יכולים היו האבירים להעביר את זמנם החופשי. בעליות הגג אוחסנה חיטה בכמות שהספיקה לתקופה של שנתיים (!!) בקירוב של מצור על המבצר. בקומת הקרקע ניתן למצוא מטבח, תא כליאה, ואת חדרו של שומר השער.
ארבע דפנות המנזר מחוברות יחדיו באמצעות אכסדראות שחוזקו בקשתות וקושטו בעיטורי אבן. לעיתים שמשו האכסדראות לתפילה, הסתכלות ותהלוכות. במרכזה של החצר, אליה משקיפות האכסדראות, ניתן לראות באר מוגפת. הבאר היתה שרויה תחת השגחה מתמדת, כדי למנוע אפשרות של זיהום או הרעלת מקור המים של המנזר.
הבחירה בסידור החדרים אינה מקרית. כוחות מזויינים היו מאכלסים תדיר את קומת הקרקע, ובעלי תפקידים חשובים יותר זכו לתמקם בחדרים גבוהים יותר - בקומה הראשונה, ולפעמים אף גבוה יותר. כך היו בעלי התפקידים מוגנים יותר מאויבים שפלשו למנזר, והחלונות בחדריהם יכלו להיות גדולים יותר.
ליבו של המנזר מאז ומעולם היה כנסיית מריה הקדושה. כל הטקסים החשובים – הדתיים והלאומיים – נערכו במקום זה, דוגמת השבעת ההוהמייסטר. כנסייה זו שימשה את האבירים הנזיריים בכל ימות השבוע, לתפילות ימי החול, ולמיסה של יום ראשון. קמרונות זכוכית עיטרו את תקרתה ודלת הכניסה אליה עודנה מקושטת בפיתוחי זהב. מלבד שילובי הזהב, ניתן לראות עדיין גילופי גבס מקוריים (מהמאה ה-13) המעטרים את משקוף הדלת.
בקפלה עצמה נקברו מהקדושים שבקהילת הנזירים – הקדושה ברברה והקדוש ניקולאס, כמו גם שבב מהצלב הקדוש. ממצאים אלו האדירו את קדושת המקום והגבירו את זרם הצליינים שבאו לבקר את המבצר. בנוסף נקברו בכנסייה גם הוהמייסטרים שונים.
בתקופת הפולנים הוחלפו רבים מהקישוטים הגותיים של הקאפלה בקישוטים בסגנון הבארוק. נציגים מהכנסייה הקתולית איכלסו את המקום באורח קבע, במטרה ללשמר ולהטיף לאידאולוגיות מזרם זה, כמו גם כדי למנוע התפשטותם של רעיונות רפורמיים מפרוסייה השכנה.
מוקדי עניין נוספים במתחם המבצר
-
חדרים ייעודיים שונים קיימים גם הם במתחם המבצר. כך למשל, מרתף עינויים ובתי קברות לנזירים על טראסות מוגבהות. באיזור הטירה הגבוהה ניתן למצוא גינת ורדים, והאגדות מספרות על מעברים תת קרקעיים, המובילים בין היתר לגדתו השנייה של הנהר ואף אל מבצרים אחרים.
-
חדר הכינוסים של הכנסייה ממוקם מאחורי הקיר המערבי. החדר עשוי כולו מקימרונות המזכירים בצורתם כפות תמרים מארץ הקודש. ספסלי עץ הקיפו את החלל לרווחת הנזירים המתכנסים בחדר.
עם סיום הביקור בטירה עצמה נצא מן המתחם ונפנה אל גשר העץ המחבר את גדותיו של נהר הנוגאט. מהגדה הנגדית נוכל להתרשם משיא יופיו ופארו של המבצר העצום. ממקום זה ניתן לראות את מגדלי השמירה והשער המקורי של המבצר. במקום זה הוצב גשר המעבר מעל לנהר, ובגדה בה אנו עומדים, היה הברביקן שהגן על הגשר. בשעות הערביים משתקף המבצר על מי הנהר, מחזה עוצר נשימה שאסור להחמיצו.
מקורות מידע ששימשו לכתיבת המאמר:
-
Stokowski M. Malbork Castle – The world of the Teutonic order; TopSpoT guide, pages 8-30, 36-37, map of the site – 62-36
-
Turnbull S. Crusader castles of the Teutonic knights (1) (2008); 4th edition, Osprey publishing Ltd., pages 4-16
-
Nicolle D. Teutonic knights 1190-1561 (2007); Osprey publishing Ltd., pages 4-12
-
Ławecki T., Kunicki K., Olchowik-Adamowska L. Destination: Poland – the guide (2011); BoSZ Publications Ltd.; 1st edition, pages 468-472
-
Kajzer L., Kołodziejski S., Salm J. Leksykon Zamków w Polsce (2002); Arcady OIP Boblioteka narodowa Warszawa, pages 294-301