להכיר את שלזיה לעומק – חלק ב'

DSC_8332-1.jpg
אז אחרי שסיפרנו לכם את קורותינו בשלושת הימים הראשונים של הטיול, בחלק הזה נספר לכם על חלקו השני - עמק קלודזקו ואיזור ואלבז'יך. בחלק הבא (והאחרון) נפרט על הביקור בורוצלאב.


יום מס' 4: עמק קלודצקו


את יומנו התחלנו בשיטוט בעיירה בה ישנו – קלודצקו. העיירה מציעה שתי אטרקציות תיירותיות עיקריות – המסלול התת קרקעי (אותו עשינו), והמצודה שמעל העיר. המסלול מציע הצצה לאורחות החיים בעיר בימים בהם מקומות מחבוא והגנה זמינים היו מצרך יקר. היו אלה בעיקר הסוחרים שהשתמשו במרתפים כדי לאחסן את סחורתם, ובשעות מלחמה שימשו המרתפים והמסדרונות כמקום מסתור, עד אשר חלפה הסערה.

DSC_7773-1.jpg

המסלול התת קרקעי בקלודצקו

במהלך המאה ה-20 החלו קירות המסדרונות להראות סימנים של חוסר יציבות, ובדומה למקומות תת קרקעיים אחרים בפולין, הוזעקו למקום צוותים מקרקוב שסייעו בשיקומו.

מלבד המסלול התת קרקעי, מציעה קלודצקו מרכז עתיק נעים ומעניין בעיצובו האדריכלי. במרחק הליכה נמצא גם גשר גותי עם גילופים בסגנון הבארוק המקשר את העיר העתיקה עם כנסייתה.

DSC_7734-1.jpg

הגשר הגותי בקלודזקו

DSC_7779-1.jpg

עם סיום השיטוט בעיירה, נסענו ליעד שקיווינו להספיק יום קודם, אך הזמן דחק – מכרה הזהב בזלוטי סטוק. אם להשתמש במילותיו של המדריך שליווה אותנו בתוך המכרה, כבר מזה מאות שנים שלא ניתן למצוא זהב במכרה עצמו, וכיום עיקר עבודת הכרייה נעשית מתוך ארנקם של התיירים המבקרים במקום.


אז נכון, אומנם לא ראינו גושי זהב מנצנצים בקירות המכרה, אך הסיור בכללותו היה חביב, הוא לווה בהסברים ויזואלים מעניינים בעניין הזהב, וכלל נסיעה ברכבת מכרות תת קרקעית. אין ספק כי מדובר באטרקציה מצויינת עבור ילדים ומבוגרים גם יחד. עיקר הקושי הוא לתפוס סיור בשפה האנגלית... בעיירה עצמה, ובסמוך למכרה, קיים גם פארק חבלי אומגה פרוע וגבוה למדיי. נראה כמו אטרקציה נוספת שכדאי לשקול כשקופצים לבקר באיזור.

DSC_7828-1.jpg

הרכבת במכרה הזהב


מזלוטי סטוק נסענו לכיוון לונדק זדוי, אחת מ-40 (!) עיירות מרפא המשובצות ברחבי העמק. הדרך עצמה – 40 ק"מ, היתה לא פחות ממדהימה ועוצרת נשימה. הכביש עצמו פתלתל למדיי, אך הוא עובר בלב ליבו של יער עבות, שבתקופה המתאימה (בה הזדמן לנו לבקר בו) נצבע בצבעי שלכת מרהיבים. כשאומרים שלפעמים הדרך עצמה היא אטרקציה – אין ספק שזה אחד המקומות התומכים ביותר בתאוריה הזו.

DSC_7854-1.jpg

הדרך מזלוטי סטוק ללונדק זדרוי

אל לונדק זדרוי הגענו בדיוק בזמן לארוחת צהריים. קיווינו למצוא מסעדה באיזור כיכר העיר (הנאה אך המנומנמת, שוב – מטעמי "סוף עונה"). לא רחוק משם, ובחצי הדרך ממתחם מרכזי הספא, מצאנו מסעדה שהציעה את מיטב המנות של המטבח הפולני. כרגיל, שני סועדים סעדו לשובע עם תפריט מלא (שכלל מנה בשרית ודג טרי מהנהר הסמוך), וכל התענוג בפחות מ-100 שקלים.

DSC_7871-1.jpg

מרכז הספא המפורסם ביותר, והותיק ביותר, בלונדק זדרויי - "אוזדרוביסקו וייצ'ך" - פתוח גם למי שאינם בעניין לטיפול. כך הזדמן לנו להציץ לתוך המרכז עצמו, שהיה מרשים גם מבפנים וגם מבחוץ. בהחלט מקום שלא כדאי לפספס, גם אם לא מתכננים מנוחה והבראה.

Untitled-3.jpg

חלל הפנים המפואר של "אוזדרוביסקו וייצ'ך"


משם המשכנו הלאה בביקור בעמק, והפעם פנינו היו מועדות לכיוון ביסטריצה קלודצקה, עיירת נופש נוספת הנמצאת במרכזו של העמק. בדרכנו נאלצנו לוותר על מערת הדוב ואתר הנופש "מיינדיגוז'ה" בעיקר מטעמי זמן, חרף המלצות של חברים לבקר במקומות הללו.

העיירה עצמה דומה במקצת לעיירות אחרות שראינו בשלזיה, ולכן לא התעכבנו זמן רב מידיי במקום. ספרי הטיולים וגם מטיילים אחרים ממליצים על העיירות פולאניצה זדרוי ודושניקי זדרוי כאתרים שכדאי להתבסס בהם, אך אנחנו חלפנו על פניהן בדרכנו ליעד האחרון להיום – קודובה זדרוי. לאחר שהתמקמנו במלון הסתובבנו בעיירה ונכנסנו למסעדה שהומלצה על ידי המלון. הגולאש היה מצויין וגם המרקים היו מן המשובחים שטעמנו במסעדות של שלזיה.


יום מס' 5: יוצאים מעמק קלודזקו


DSC_7937-1.jpg

משחק שח-מט באחד מרחובות העיירה קודובה זדרוי


את הבוקר התחלנו בשיטוט נינוח בעיירה קודובה זדרוי. אין ספק לפי מראה המצוחצח של העיירה, ומגוון האטרקציות שהיא מציעה, כי היא נפקדת על ידי תיירים רבים. סמיכותה לצ'כיה, וקלות המעבר ביניהן בתוך העיירה עצמה מוסיפות נקודת זכות לקודובה. האטרקציה הידועה ביותר בעיירה היא קפלת הגולגלות (קפליצה צ'אשק) – מקום מיוחד במינו, ומצמרר במידה רבה. הקפלה עצמה נבנתה באמצעות הגולגלות של קורבנות מלחמת שלושים השנים והמגיפה שהגיעה אחריה. אלפי עצמות קבורות מתחת לקפלה עצמה.

DSC_7972-1.jpg

קפלת הגולגלות

עם סיום הביקור בקפלה, יצאנו לדרכנו לכיוון האטרקציה העיקרית של היום – ביקור בפארק הלאומי "הרי השולחן". התכנון המקורי היה להספיק את שני מוקדיו העיקריים של הפארק, אך כביש הגישה שהוביל ל"בלדנה סקאלי" – "הסלעים המתעתעים", היה חסום בגלל הגשמים שירדו בימים האחרונים. כך שנוסף לנו קטע דרך של כשעה וחצי עד לחניון העליון, משם נכנסים לקטע נוסף עד שמגיעים למסלול עצמו.

DSC_8028-1.jpg

חלק ממסלול ההליכה ב"סלעים המתעתעים"


DSC_8034-1.jpg

הפארק הלאומי מאגד בתוכו מספר גבעות תלולות שבקצה של כולן ישנה תופעה סלעית מעניינת ויפה מאוד לעין.

קצוות הסלעים החוליים מזדקרים באופן אנכי כלפי מעלה ויוצרים אשליה ויזואלית של שולחנות (ומכאן שמו של הפארק). התופעה אינה ייחודית לפולין, ומעבר לגבול, בצ'כיה, ישנו איזור דומה המצדיק ביקור נפרד למי שאוהבים את הקונספט.

המסלול עצמו הוא למעשה דרך מסומנת העוברת דרך סלעים גבוהים, שמיקומם מותיר מרווח צר במיוחד, המאפשר לעבור רק בהטיית הגוף לצד. אין ספק שמדובר בחוויה והרפתקאה גם יחד.


כשסיימנו את המסלול, מותשים כמעה כתוצאה מהתוספת הלא צפויה, ויתרנו על החלק השני של הפארק – "שצ'לנייץ ויילקי", והמשכנו לכיוון ואמבייז'יצה, שם נמצאת כנסיית צליינות עצומת מימדים שתכליתה המוצהרת היא "להיות ירושלים בפולין". מסביב לכנסייה וברחבי הכפר פזורות לא פחות מ-130 תחנות צליינות. הכנסייה עצמה עצומה וסיור מלא ומעמיק בתוכה אורך כמה שעות.

DSC_8117-1.jpg

"ירושלים בפולין" - מתחם הכנסייה בואמבייז'יצה


אנחנו מיצינו את העניין לאחר חצי שעה, והמשכנו בדרכנו בתקווה להגיע בזמן ל"אוסובקה" - אחד ממתחמי "פרוייקט רייסה" של הנאצים, הנמצאים כולם בעמק ובגבעות סוביה (Góry Sowie). מאחר ובחרנו לסמוך על השילוט בדרכים על פני המצלותיו של ה-GPS, הגענו לנקודה בדרך בה קרס גשר, ולכן היתה חסומה. לצערינו עיכוב זה מנע מאיתנו להיכנס למתחם באותו היום, ולא נותר לנו אלא להתקדם לכיוון מקום הלינה שלנו, שהיה באמצע הדרך בין האטרקציה שפספסנו, לאלו של יום המחרת.


בערב התמקמנו במלון היחיד שהיה בעיירה זאגוז'ה שלונסקייה. הכניסה לחדר לוותה בקשיים מסויימים – בתחילה הופננו לחדר שלא היה ערוך, ולאחר מכן הוכנסנו לחדר ברמה גבוהה מזו שהזמנו ונאמר לנו שנאלץ לשלם יותר. כשהבהרנו שהזמנו דרך בוקינג, ואין לנו כוונה להוסיף על התשלום, הבחורה החביבה בדלפק ביררה את הנושא מול הבעלים והבעיה נפתרה.

חששנו שמא מסעדת המלון תהיה מאכזבת כפי שהיתה חוויית הכניסה למלון, אך לשמחתנו טעינו ובענק. לאחר היום המתיש החלטנו ללכת על בטוח והזמנו מנות פולניות "בטוחות" – שניצל עם פירה. מעבר לעובדה שהמרקים נטעמו חמים וטריים (ומשובחים!), שמענו את הטבח עומל על השניצלים בעודנו לוגמים מהמרקים. כמובן שהמנות העיקריות היו טריות ומשובחות להפליא. וכמובן, כפי שכבר התעייפנו מלציין, המחיר היה – "כלום כס