לטיול יומי יצאנו - פוסט רביעי בסדרה
ביום מן הימים הקורונה תהיה מאחורינו, והתיירות תחזור ובגדול. בדיוק לשם כך אנחנו ממשיכים עם סדרת הפוסטים שלנו, שממליצה לכם על טיולי יום מיעדים מרכזיים ברחבי פולין. והפעם הגיע תורה של גדנסק.
המרכזית והנאה מבין החברות באגד שלוש-הערים מציעה אוכל טוב, היסטוריה מרתקת ואדריכלות שתגרום לכם לחשוב שקפצתם לבקר באמסטרדם. אבל אחרי כמה ימים בעיר ובחברותיה לאגד שלוש-הערים, אתם עשויים למצוא את עצמכם חפצים בטיול מחוץ לעיר. הטיול היומי שנמליץ לכם הפעם יעסוק בעיקרו בנתח מרתק וסוער בהיסטוריה של העם הפולני, והוא המלחמות מול האבירים הטבטוניים.
את טיולנו נתחיל בנסיעה לנקודה הרחוקה ביותר במסלול – העיר גרודזונדז. השפה הפולנית ידועה במורכבותה ובקושי הרב של הגיית חלק משילובי העיצורים שלה. נדמה לפעמים, כי גרודזונדז החליטה להתחרות על תואר השם הפולני המורכב ביותר. שורשיה של העיר בהתיישבות מבוצרת שהקים המלך הפולני בולסלב הראשון האמיץ. לפי דרישתו, הוקם ישוב מבוצר - גרוד (Gród) על גבעה שצופה על נהר הויסלה. האטימולוגיה של שם העיר הייתה מקור לוויכוחים בקרב חוקרים. חלקם מציינים כי השם נובע מהמילה "גרוד" (יישוב מבוצר), אחרים טוענים כי מקור השם במילה "גרודה" (גוש אדמה קשה, הקיים באזור זה בשפע). ישנם גם אנשים, אשר טוענים כי מקור שמה של גרודזונדז הוא פרוסי, בשל קרבתה של העיירה לגבול עם פרוסיה. למסתבכים עם שמה הפולני, ניתן להשתמש בשמה הלטיני - גראודנטום, הגרמני - גראודנז או האנגלי - גראודאנס.
העיר נוסדה, כאמור, במאה ה-11 על מדרון גבעה על גדות נהר הוויסלה, ובהמשך נכבשה על ידי האבירים הטבטונים, והייתה לעיר נמל מרכזית. ב-1466 צורפה העיר לפולין, ועם חלוקת פולין ב-1772 עברה לשלטון פרוסיה. ב-1918, עם כינון הרפובליקה הפולנית השנייה, שבה העיר לפולין. בימי מלחמת העולם השנייה חוותה העיר הרס רב כערים פולניות רבות אחרות, אולם השתמרו בה מספר מבנים מרשימים המושכים אל העיר תיירות.
בעיר מספר מוקדי עניין נאים, אבל שתי נקודות היו חביבות עלינו יותר מאחרות – מגדל התצפית המשוחזר של טירת האבירים הטבטונים (כיום נקרא מגדל קלימק) ממנו נשקף נוף פנורמי מהמם של העיר ונהר הוויסלה, והטיילת שעל נהר הוויסלה ("בלונייה נדווישלנסקייה") ממנה נוף מהמם של הממגורות המפורסמות של העיר.
בגזרה הקולינרית נמליץ לכם בחום לשבת בבית הקפה עם המטריות הצבעוניות, שנמצא באחת הסמטאות היוצאות מכיכר השוק של העיר. מעבר לקפה הנפלא והמאפים המצויינים, האווירה הנינוחה והצבעונית שבסימטה הזו בהחלט משובבת נפש. כדאי לזכור, עם זאת, שיש לנו עוד כמה מקומות לבקר בהם בהמשך היום, גם אם הישיבה בבית הקפה נעשתה ממכרת.
לאחר מיצוי העיר וסימטאותיה, נציע לכם להתרענן מעט על חופיו של האגם הסמוך לעיר, אגם רודניצקי. כאן תמצאו מתקני חוף, ברים ספורים ומספר אפשרויות לינה, במידה ותחפצו לשוב בעתיד למקום לביקור מפנק וארוך.
היעד הבא בטיולנו הוא העיר קבידזין ובעיקר הטירה הטבטונית שלה. זו אולי לא הטירה הגדולה ביותר שתפגשו בטיול הזה, אבל היא בהחלט מהמרשימות שבהן. הטירה ידועה בגשר הפנים-טירתי הארוך ביותר בעולם, ובדומה לגשרים דומים בטירות אחרות, גם גשר זה בטירת קבידזין מוביל אל מגדל בית השימוש.
אך לא רק המגדל שווה ביקור. הקומפלקס כולו – הטירה והקתדרלה הצמודה – מספקים הצצה מעניינת לשגרת חייהם של האבירים הטבטונים, כמו גם מהווים דוגמה למימדי ההרס וטיב השיפוץ שהגיע לאחריו, כחלק מתוצאות מלחמת העולם השנייה. העיר העתיקה של קבידזין משוחזרת ברובה, ולא בחן רב, לכן בביקורכם תעדיפו להתמקד בטירה עצמה וסביבותיה.
מי שהנושא היהודי מעניין אותו, ניתן להתרשם מחלקו החיצוני של מבנה בית הכנסת של קבידזין ששרד את המלחמה. המבנה בימינו עומד שומם וממתין לקבלת החלטה כלשהי בדבר גורלו.
התחנה הבאה במסלולנו היא העיירה המנומנמת שטום, שמרכזה העתיק ממוקם בין שני אגמים שלווים. העיירה כולה פסטורלית וקטנה, וטירת האבירים הקטנה שנבנתה בשטחה ברת ביקור קצרצר, לחפצים בכך. נמליץ לכם לדגום את דברי המתיקה באחת המגדניות הנמצאות בסמטאות העיר, ולשבת ללגום קפה על אחד הספסלים לגדות אגם שטום הצמוד לטירה הטבטונית.
התחנה הבאה במסלולנו היא גם גולת הכותרת של היום ושל העניין הטבטוני בפולין – המבצר הטבטוני בעיר מאלבורק. קשה להפריז בסופרלטיבים כשחושבים על הטירה הזו. זו טירת הלבנים הגדולה ביותר בעולם, שלמעשה עודנה משוחזרת בקפידה לאחר הנזק המאסיבי שנגרם לה בסוף מלחמת העולם השנייה. לחובבי האבירים והאגדות, הביקור במקום הוא בהחלט חובה.
הביקור במבצר מאפשר מפגש בלתי אמצעי עם חלק חשוב מהמורשת הפולנית, כמו גם הבנה של תהליכים היסטוריים רחוקים, שתוצאותיהם ניכרות עד ימינו אנו. כך למשל, היסטוריונים רבים סבורים שהאיבה הפולנית-גרמנית, נולדה עם נצחונה של פולין על הפרוסים והמסדר הטבטוני, איבה שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה. מלבד סוגיות היסטוריות בוערות, מזמן המבצר התייחסות לנושאים דתיים, כשהעיקרי בהם הוא כמובן המיסיונריות האקטיבית (מסעות הצלב, המרה בכוח החרב וכו') והמסדרים הצבאיים.
המבצר נבנה בשלבים החל מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-13, במקום שהיה מוגן מהצפות, ובסמוך לנתיב סחר ממזרח למערב. כבר בתחילת דרכו היה למושב ביורוקרטי חשוב. עם סיפוח גדאנסק למדינה הטבטונית, זורז תהליך העתקת מושב המפקדה מוונציה אל המבצר, כדי לבסס ולחזק את אחיזת המסדר בשטחים הכבושים החדשים. שורה של הרחבות וחיזוקים במהלך המאה הבאה הפכו את המבצר לגדול ביותר עד לאותו זמן, ולמעשה עד לימינו אלה.
ניתן לבקר במקום עצמאית (בסיוע מדריך קולי) או בסיור מודרך (גם בשפה האנגלית). זמינים לביקור הטירה האמצעית והטירה הגבוהה, כמו גם מרתפי הטירה ואזורים נוספים במתחם העצום. רצוי להקדיש לביקור במקום לפחות שעתיים, ולמיצוי מלא של הטירה על שלל חלקיה אף פי שתיים מכך. אל תוותרו על תצפית מרהיבה על הטירה מגדתו השנייה של נהר הנוגט. מאמצים רבים נעשו בשנים האחרונות לשחזר את מרכזה העתיק של מלבורק, ואם יישאר לכם זמן או כח, אנחנו בהחלט ממליצים לבקר ברחובותיה המשוחזרים של העיר העתיקה.
בטרם תשובו לגדנסק, נמליץ לכם לבקר במקום נוסף אחד – מוזיאון נהר הוויסלה שבעיירה טצ'ב. המוזיאון שטרם התרגל למבקרים שאינם דוברי פולנית, מציע מידע מועט יחסית בשפה שאינה פולנית. הסיבה בגינה אנחנו ממליצים לכם בכל זאת לבקר במוזיאון, היא שמיצגיו המרשימים ותצוגותיו הצבעוניות מדברים בעד עצמם ולא בהכרח מצריכים תרגום לאנגלית. אמצעי השיט, דוגמאות לסחורות שנסחרו ומפות אינפורמטיביות הן רק חלק קטן מהאמצעים המשמשים את המוזיאון להדגים את חשיבותו של נהר הוויסלה במרוצת ההיסטוריה הפולנית.
