שכונת נובה הוטה – "המוזיאון החי" הגדול בפולין
בפוסט הנוכחי אספר לכם מעט על ההיסטוריה של אחת השכונות המרתקות בקרקוב, חרף אפרוריותה של השכונה, ואולי בזכותה. זהו סיפור החופף באופן כללי לסיפורה של השליטה הקומוניסטית בפולין, והסוף, כפי שאתם ודאי יודעים, הוא סוף טוב.
נובה הוטה: המוזיאון החי הגדול ביותר בפולין - יוצאים לדרך.
בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, בעוד ורשה הבירה נבנתה ויושבה מחדש, האליטה הפולנית התרכזה דווקא בבירתה הקודמת של המדינה – קרקוב, ולכן נראה שהמאמצים הגדולים ביותר "לדכא" את האליטה האינטלקטואלית רוכזו בקרקוב. אחד האמצעים היה כינונו של פרוייקט תעשייתי מגלומני מיותר וחסר כל היגיון סביבתי או כלכלי – הקמת מפעלי הפלדה החדשים על שם לנין בפרבריה של קרקוב.
למפעל העצום והמפלצתי היה דרוש כוח עבודה, ואת כוח העבודה הזה היה צריך לשכן בסמיכות אליו, במקום שיהווה אידאל לפועל הממוצע. כך נולד לו הרעיון להקים את שכונת "נובה הוטה", בתחילה כעיר נפרדת, אשר מהר מאוד התמזגה לה, עם שלל הרחבותיה, לתחומה העירוני של קרקוב.
מרכזה החי והפועם של השכונה היה הכיכר המרכזית – פלאץ צנטרלני, ממנה יוצאות שדרות רחבות במיוחד מארבע פינותיה. השדרות נבנו כך שיאפשרו צעדות תמיכה ואת מצעד האחד במאי, הכה חשוב למפלגה הקומוניסטית.
נובה הוטה היא למעשה עיר סטאליניסטית – היא נבנתה לפי מודל הבנייה הסוציאל ריאליסטי, ושירתה את קהילת הפועלים, שהיו אמורים להוות ניגוד לאליטה השמרנית והאנטי-קומוניסטית של קרקוב. בתכנונה המקורי לא תמצאו כנסיות, שכן הדת היתה אויב מספר אחד של השלטון הקומוניסטי.
מהר מאוד שאבה לתוכה השכונה את צעירי הסביבה, שחיפשו הזדמנות לקידום חברתי וכלכלי. בשעות הערב העבירו את הזמן אותם צעירים בשתייה לשכרות עם בגדי העבודה הבלוים שלהם. המצב הרגוע יחסית נמשך עד אשר החלו לתסוס כוחות ההתנגדות למשטר גם בקרב הפועלים עצמם (אם כי ההתנגדות בנובה הוטה הגיעה זמן רב יחסית לאחר ההפגנות האלימות בפוזנן ובגדאנסק).
כמו בשאר פולין, גם בנובה הוטה היתה זו הכנסייה שהזרימה דלק למדורה, וגם שימשה כגורם שחיבר בין הפועלים לשכבת האינטליגנציה. מאמיני הוטה נהגו לנסוע לכנסיות בקרקוב למיסה של יום ראשון. כבר בשנות השישים נאבקו תושבי השכונה בשלטונות לצורך הקמתו של בית תפילה בשכונה עצמה, אך השלטונות התנגדו לכך בכל תוקף. השיא אירע במהלך הפגנות אלימות במהלכן ירתה המשטרה אש חייה לעבר קהל המפגינים. במקום בו התרחשו ההפגנות קמה לאחר שנים הכנסייה הראשונה של נובה הוטה – "תיבת האלוהים", ומאז נוספו לה עוד שמונה בשכונה לבדה. העבודה עצמה, אגב, היתה – מילולית – עבודת כפיים, מאחר וחברות ממשלתיות סירבו לספק ציוד לבנייה. באולם התפילה הראשי, מאחורי המזבח, ניתן לראות את דמותו של ישו כשהוא ממריא השמיימה, במקום להיות צלוב.
השכונה עצמה, כאמור, נבנתה בסגנון הסוציאל ריאליזם (סוצראליזם). אסתטיקה לא היתה בראש מעייניהם של המתכננים, ולכן למרבית שכונות המגורים בנובה הוטה יש מראה כבד ואפרורי של שיכוני בטון מתפוררים. הדגש הוסב לעורקי התנועה החשובים של השכונה, שהתנקזו כולם אל הכיכר המרכזית – פלאץ צנטראלני, שבמרכזו עמד בעבר פסלו של לנין.
אחת השדרות – הצפון מזרחית – מובילה ישירות לכניסה הראשית של מפעל הפלדה, שם בעבר התנוסס השלט "הוטה על שם לנין". עם נפילת המשטר, הוסר הפסל, והכיתוב בשלט הוחלף ל"הוטה על שם סנדימיז'", על שם תדאוש סנדימיז', מדען ומהנדס פולני. בימי הזוהר של המפעל, החולש על שטח השווה לשטחה של השכונה והרחבותיה, עבדו בו כ-40 אלף (!) עובדים, והתפוקה השנתית של ברזל היתה כ-7 מיליון טון.
מאחר והשכונה נועדה להיות עיר נפרדת, תוכנן בית עירייה נפרד וייחודי עבורה. לפי התוכנית, היה אמור לדמות המבנה לבניין העירייה הרנסאנסי של זאמושץ', אך זה לא נבנה, שכן לא הועברו התקציבים לבנייתו. במקום בו היה אמור להיות, ניתן למצוא כיום פארק קטן המוריק בקיץ ומשיר את עליו לעת חורף.
גם מבני תרבות הוקמו בשכונה, ודוגמה בולטת לכך הוא "התאטרון העממי", השוכן ברובע התאטרון. בתחילת דרכו התמיד התאטרון ליישר קו עם הפרופגנדה הקומוניסטית, אך עם הדרדרות המצב הפוליטי במדינה, החל התאטרון להגביר גם את הטון הביקורתי. המפלגה שלא אהבה את הביקורת המושמעת, בלשון המעטה, פעלה בדרכיה כדי לגרום לדעיכתו של התאטרון. עם נפילת הגוש וכניסתה של פולין לעידן הדמוקרטי, חווה התאטרון תחייה מחדש, וכיום מוצגים בו מחזות קלאסיים לצד סרטי קולנוע.
רבים רואים באירוניה את העובדה שמעוזם החשוב ביותר של הקומוניסטים הפך גם הוא בסופו של דבר לאחד מעוכריה של המפלגה. הפגנות התנגדות למשטר אורגנו בקלות יתרה בשדרותיה של נובה הוטה, בעיקר בזכות המבנה הסוצראליסטי שלה – עם סיומה של כל משמרת, אלפי אנשים יצאו מן המפעל בדרכם לביתם. די היה בשלטים המוחבאים בשרוולי המעיל כדי להפוך כל סוף יום עבודה להפגנת ענק.
.
אל שכונת נובה הוטה ניתן להגיע ממרכז העיר עם חשמליות מס' 4 ו-10.
במהלך היום השכונה, בדומה לקרקוב כולה, בטוחה לחלוטין, אך עם רדת החשיכה רחובותיה מתרוקנים, ומוטב להימנע משיטוט נטול מטרה.
אם אתם כבר כאן:
כנסו לשוק הפתוח (בקיץ) והמקורה (בחורף) טומקס (בין רונדו צ'יזי'נס'קי לרונדו קוצמז'ובסקי)
ואל תחמיצו את מנזר מוגילה (Opactwo Cystersów w Mogile).
